“האימאם של המערב”

נקודות מפתח

• מטיף ג׳יהאד, תוצר של המערב. Ahmad Musa Jibril נולד בארצות הברית. שם הוכשר במשפט. תומכיו מכנים אותו “האימאם של המערב”. הדוח רואה בו את אחד המטיפים הקיצונים המשפיעים ביותר הפועלים במערב.
• השפעה המכוונת אל המערב. קהלו מערבי. כבר ב-2014, מרכז מחקר בריטי (ICSR) מזהה אותו כאחד הקולות דוברי האנגלית הנעקבים ביותר בידי המערביים שיצאו להילחם בסוריה. מבצעי פיגועים במערב האזינו לו, ובהם אחד מתוקפי גשר לונדון (2017).
• הפרדוקס: החירויות המערביות מגנות עליו. משפטן שהוכשר בארצות הברית, Jibril דוחף את הרטוריקה שלו עד גבול התיקון הראשון, מבלי לחצות את סף ההסתה בת-הענישה. ההגנות החוקתיות משמשות לו, לפי הדוח, “כמגן וכחרב”.
• שיח המעניק לגיטימציה לג׳יהאד מבלי להורות עליו לעולם. Jibril מעמיד את הג׳יהאד המזוין ואת מות הקדושים לכדי חובה דתית. הוא מוסיף את ריבונות החקיקה של האל: הדמוקרטיה הופכת לכפירה. הוא שולל את אנושיותם של ה“סוטים” - מנהיגים מוסלמים, שיעים.
• חברת-נגד שיש לבנות במערב. Jibril מורה על התבדלות (דוקטרינת ה“ברית וההתנערות”), על עזיבת בית הספר, על הכנעת הנשים. הוא הופך את אמריקה ל“אויב אלוהי”: להצביע הוא כפירה, לשרת בצבא האמריקני הוא בגידה.
• הפצה מבוזרת. מכלאו, ולאחר מכן מאז שחרורו, חשבונותיו “מנוהלים בידי תלמידיו” (TikTok, X, Telegram…) ומתורגמים לשפות אחדות, ובהן צרפתית. הפצה זו, מציין הדוח, “מבודדת אותו מכל אחריות ישירה”.

מבוא

דוח זה פורסם באוקטובר 2025 בידי Program on Extremism של אוניברסיטת George Washington (וושינגטון), מרכז מחקר מוביל בתחום הקיצוניות. המחברים הם Sergio Altuna Galán - כבר שותף לכתיבת מחקר שעליו דיווח CERIF (סקירת קריאה מס׳ 2026/16) - ו-David Zimmermann. הנושא הוא אדם אחד: Ahmad Musa Jibril, מטיף סלפי אמריקני.

התזה מערבית מתחילתה ועד סופה. Jibril אינו יבוא מן המזרח התיכון. הוא תוצר של המערב: נולד בארצות הברית, הוכשר במשפט האמריקני, והתמקם במישיגן. הדוח מראה כיצד אדם זה מעניק לגיטימציה לג׳יהאד מתוככי המערב, כיצד הוא מגיע לקהלים מערביים, וכיצד החירויות המערביות מגנות עליו. לשם כך, המחברים מצליבים שלושה מישורים: הביוגרפיה שלו, נוכחותו הדיגיטלית וניתוח שיחו. הבהרה חשובה: Jibril מעולם לא הועמד לדין על טרור.

התרשים שלהלן מסכם היגיון זה: מה Jibril הוא (תוצר של המערב), מה הוא מטיף (שיח המעניק לגיטימציה לג׳יהאד), למי הוא מגיע (קהלים מערביים), וכיצד הוא נותר מוגן (הפרדוקס המערבי).

I. תוצר של המערב: ביוגרפיה והכשרה

Ahmad Musa Jibril נולד ב-1971 בדירבורן, בפרברי דטרויט (מישיגן), למשפחה ממוצא פלסטיני. בילדותו, Jibril מלווה את אביו לערב הסעודית, אל האוניברסיטה האיסלאמית של אל-מדינה. באל-מדינה, Jibril משנן את הקוראן, ולאחר מכן את עיקר המסורת הנבואית (קובצי החדית׳ הגדולים).

הדוח מדגיש את איכות מוריו. Jibril לומד אצל כמה מהדמויות הגדולות ביותר של הסלפיזם במאה ה-20^e: Ibn Baz (המופתי הגדול של ערב הסעודית), al-Albani, al-Uthaymin. Jibril מבקר גם אצל מורה רדיקלי הרבה יותר: Hammud al-Uqla al-Shuaybi, המתואר כ“אחד ההוגים הסלפים-ג׳יהאדיסטים הידועים לשמצה ביותר” במדינה - al-Shuaybi הילל את פיגועי ה-11 בספטמבר והיה המנטור של הוגים ג׳יהאדיסטים.

אחר כך מגיע המרכיב המכריע להמשך. עם שובו לארצות הברית, Jibril משיג תואר במשפטים (תואר מוסמך במשפטים) באוניברסיטת מישיגן. הכשרה כפולה זו - ידע דתי סלפי ושליטה במשפט האמריקני - היא שתהפוך את Jibril למקרה כה מיוחד.

II. המסלול המשפטי האמריקני

הדוח משרטט מסלול משפטי אמריקני לחלוטין. פרק ראשון מתוארך לנובמבר 1995. לאחר פיגוע מכונית תופת בריאד (שישה הרוגים, ובהם ארבעה אמריקנים), פקס המהלל את הפיגוע נשלח ל-CNN מקו הטלפון של Jibril. בהיעדר ראיה, Jibril אינו מועמד לדין. אך פקס זה מציב את Jibril “על הרדאר” של ה-FBI (המשטרה הפדרלית האמריקנית).

ההעמדה לדין מגיעה ממקום אחר. בשנים 2003-2005, Jibril ואביו נשפטים בפרשת הונאה רחבה - הלבנת הון, הונאה בנקאית ואלקטרונית, דיווח מס כוזב, החזקת נשק בידי עבריין מורשע. סעיפי האישום אינם קשורים לטרור. Jibril מורשע ב-42 אישומים, ולאחר מכן שוב בניסיון שיחוד של מושבעת. גזר הדין, שניתן בסוף 2005: 70 חודשי מאסר ושלוש שנות מבחן, בליווי חילוט רכוש.

שתי נקודות חשובות להמשך. ראשית, הוכחת האידאולוגיה הקיצונית שלו מאפשרת לשופט להגביל את גישתו לאינטרנט. שנית, עם שחרורו ב-2012, Jibril מחדש “כמעט מיד” את פעילותו המקוונת - עד כדי הפרת תנאי המבחן שלו ב-2014 ומעקב אחריו עד 2015. Jibril טוען אז בפני השופט: “אינני מחבל”.

III. ההשפעה על המערב: המפנה הדיגיטלי

ברשת Jibril רוכש את קהלו המערבי. הדוח משרטט את שלביו. בשלהי שנות ה-1990, Jibril פותח אתר ראשון, alSalafyoon.com, המתואר כ“ספריית דרשות אנטי-אמריקניות באדיקות”, המארחת תכנים של Ben Laden ושל Abdullah Azzam. אחר כך מגיעות הרשתות החברתיות, החל מ-2011.

הקהל מערבי, והדוח מתעד זאת. כבר ב-2014, מרכז מחקר בריטי - ICSR (International Centre for the Study of Radicalisation) - מזהה את Jibril כאחת הסמכויות דוברות האנגלית המרכזיות הנעקבות בידי המערביים שיצאו להילחם בסוריה. באותה עת, חשבונותיו של Jibril מונים יותר מ-145 000 סימוני “לייק” ו-32 000 עוקבים. מאז 2021, רשת של חשבונות “המנוהלים בידי תלמידיו” מפיצה את מסרו ב-TikTok, X, Instagram, Telegram ו-YouTube, בצורת “כדורים” ויראליים, המתורגמים לשפות אחדות - ובהן צרפתית.

ובעיקר, הדוח קושר את Jibril אל רשתות ג׳יהאדיסטיות במערב. כמה אנשים שהורשעו בטרור האזינו לו: Mohamed Elshinawy (תומך המדינה האיסלאמית), שתואר בידי סוכן של ה-FBI כ“שייח׳ סלפי ותומך של דאעש, ממישיגן”; ובעיקר Khuram Butt, אחד משלושת מבצעי פיגוע גשר לונדון (לונדון, 2017, שמונה הרוגים). הרצאותיו של Jibril, מציין הדוח, “נותרות ברשת”.

IV. השיח: להעניק לגיטימציה לג׳יהאד

בהמשך הדוח מנתח את שיחו של Jibril, נושא אחר נושא.

• הבסיס הדוקטרינרי. Jibril יוצא מייחוד האל (ה-tawhid), שאליו מוסיף Jibril את הריבונות החקיקתית האלוהית (hakimiyya). התוצאה: החוקים החילוניים והדמוקרטיה הופכים לכפירה, ואף לרידה.
• הג׳יהאד ומות הקדושים. Jibril מעמיד את הג׳יהאד המזוין לכדי חובה אישית ולכדי “tawhid טהור”. Jibril מבקש להפוך אותו ל“מונח שגור, רגיל… ברשתות החברתיות שלכם, במסגדים”. Jibril הופך את מות הקדושים לאידאל חינוכי: הורה שאינו מגדל את ילדו כדי שיהפוך ל“לוחם ושהיד” יהיה “שורש הבעיה”.
• חברת-הנגד. Jibril מורה על אסלאם המסתגר בתוך עצמו בתוככי המערב: התבדלות מוחלטת באמצעות דוקטרינת ה“ברית וההתנערות” (al-wala wal-bara), הוצאת הילדים מבית הספר, הכנעת הנשים. ב-2024, Jibril אף משיק פרויקט של “אוניברסיטה” עם חומרים לילדים בני 3 עד 10.
• הנידוי. Jibril שולל את אנושיותם של אלה שהוא רואה כסוטים. Jibril מכנה את המנהיגים המוסלמים ואת המלומדים הקשורים למדינות “בוגדים”. Jibril מסרב למילה “שיעים”, שאותה הוא מחליף במונחי גנאי, ומנדה.
• אמריקה, “אויב אלוהי”. Jibril הופך את ארצות הברית ל“אויב המרכזי”. להצביע הוא כפירה. להתגייס לצבא האמריקני הוא בגידה באל. Jibril קורא בגלוי לקריסה הפנימית של המדינה.
• ישראל-פלסטין. Jibril הופך את המטרה הפלסטינית לחובה דתית עבור כלל הקהילה המוסלמית. הנורמליזציה עם ישראל הופכת לרידה; Jibril קורא לחרם כצורה של ג׳יהאד.

V. הפרדוקס המערבי, והמסקנה

כאן נקשרת התזה של הדוח. Jibril מושווה לדמויות של Al-Qaïda כמו Anwar al-Awlaki. אך, בשונה מדמויות אלה, Jibril מעולם לא פעל בפועל ומעולם לא עזב את ארצות הברית. ייחודו של Jibril נעוץ בהכשרתו המשפטית האמריקנית. Jibril דוחף את הרטוריקה שלו “עד הגבול החוקי, מבלי לחצות את סף ההסתה הבלתי-חוקית”. ההגנות החוקתיות האמריקניות משמשות את Jibril, כותבים המחברים, “הן כמגן והן כחרב”. וההפצה המבוזרת שלו - תלמידים המתרגמים ואורזים מחדש את מסרו - “מבודדת אותו מכל אחריות ישירה”.

הדוח גוזר מכך דילמה, מערבית אף היא. המערכות האקולוגיות הקיצוניות אינן נשענות רק על קריאות ישירות לאלימות, אלא על דמויות המספקות את ה“פיגום התיאולוגי והמוסרי” התומך בהן. החירויות המגנות על השיח הדמוקרטי הן בדיוק אלה ש-Jibril מנצל. לפיכך המחברים מזמינים את מקבלי ההחלטות ואת הפלטפורמות להתייחס ברצינות למסגרות האידאולוגיות המעודנות הללו, הפותחות “נתיבים אל הרדיקליזציה”, ולא רק להסתה המפורשת. Jibril מגלם, מסכמים המחברים, “את הפרדוקס של מטיף שאינו מורה לעולם בגלוי על אלימות, אך בונה את הארכיטקטורה התיאולוגית והמוסרית התומכת בה”.

החיבור הנסקר

Sergio Altuna Galán ו-David Zimmermann, Legitimizing Jihad: Ahmad Musa Jibril at the Boundaries of Law and Radicalism, וושינגטון, Program on Extremism, The George Washington University, אוקטובר 2025, כ-43 עמ׳.

Dr Florence Bergeaud-Blackler
אנתרופולוגית, חוקרת ב-CNRS (HDR)
נשיאה-מייסדת של CERIF - המרכז האירופי למחקר ומידע על האחים המוסלמים
cerif.eu