נקודות מפתח
- דוח סנגור (Christian Concern, ארגון אוונגליסטי בריטי) בחתימת Mark Durie, תיאולוג וכומר אנגליקני, הטוען כי האיסלאם מהווה גורם משפיע - לא יחיד - בתופעת כנופיות ה-grooming.
- הטענה המרכזית: המתאם הדתי (שמות מוסלמיים ברוב ההרשעות שתועדו) חזק יותר מן המתאם האתני, המוסתר על ידי התווית « Asian ».
- המחבר מזהה שמונה היבטים של התיאולוגיה והמשפט האיסלאמיים העלולים ליצור תנאים מצמיחים, תוך הכרה בכך שה-« street Islam » של הכנופיות אינו תואם את השריעה.
- אחת-עשרה המלצות, ובהן רישום של הזהויות הדתיות, סירוב להגדרה רשמית של « אסלאמופוביה » ואיסור על נישואים דתיים שאינם רשומים.
1. הצגת המסמך והמוציא לאור
- מחבר. Mark Durie - בלשן, תיאולוג וכומר אנגליקני; Senior Research Fellow ב-Arthur Jeffery Centre for the Study of Islam (Melbourne School of Theology). מחבר The Third Choice ו-Liberty to the Captives.
- מוציא לאור. Christian Concern (השם המסחרי של CCFON Ltd), ארגון נוצרי אוונגליסטי לסנגור משפטי ופוליטי, לונדון.
- אופי. מסה אנליטית במדעי הדת, ~32 עמודים (2025), בלוויית תקציר מנהלים הניתן להפצה.
- נושא. בחינת ההשערה בדבר תרומה של התיאולוגיה והמשפט האיסלאמיים לתופעה הבריטית של כנופיות ה-grooming (רשתות מאורגנות לניצול מיני של קטינות).
- הקשר. פורסם בעקבות ה-Casey Review (2025) וחסימת החקירה הלאומית שהוכרזה ב-2025, על רקע פולמוס שהתחדש בינואר 2025 (E. Musk נ' K. Starmer).
2. מתודולוגיה
- גישה. נימוק « prima facie » על בסיס מקורות משניים; ללא כל מחקר אמפירי מקורי.
- מקורות מוסדיים. Casey Review (2025), Jay report (2014), נתוני ה-Home Office, Forced Marriage Unit, נתוני מפקד האוכלוסין 2021.
- עדויות. ניצולות מרות'רהאם (« Ella Hill », שם בדוי), המקרים « Sarah » ו-« Anna » (Christian Legal Centre).
- קורפוס עיתונאי. Andrew Norfolk (The Times), Charlie Peters (GB News), Peter McLoughlin (Easy Meat).
- מקורות דוקטרינריים. קוראן, חדית' (hadith), מדריך הפיקה (fiqh) השאפעי Reliance of the Traveller, פתוות (fatwas), סמכויות בנות-זמננו (al-Fawzān, האקדמיה הבינלאומית לפיקה).
- כלים מושגיים. הבחנה בין איסלאם ל-« Islamicate » (M. Hodgson); « street Islam » (Norfolk, Hargey); הטענה בדבר « אנאלפבתיות דתית » של חברות חילוניות.
- מגבלה מוצהרת. המחבר מודה במפורש בהיעדרם של נתונים שיטתיים על השתייכותם הדתית של העבריינים כמו גם של הקורבנות.
3. הטענה המרכזית
דורי יוצא מתצפית: כשמדברים על כנופיות ה-grooming, מציינים כמעט תמיד את מוצאם האתני של העבריינים - אומרים עליהם « Asian » או « Pakistani » - אך כמעט אף פעם אין מדברים על דתם. הוא סבור, לעומת זאת, כי ההשתייכות לאיסלאם מסבירה את הפשעים הללו טוב יותר מן המוצא האתני, וכותב כי לדת יש עמם « מתאם חזק יותר מן האתניות ». עם זאת, המחבר מסייג את דבריו בשתי נקודות. תחילה הוא מזכיר כי האיסלאם אינו מצווה כלל על אונס זה, שהרי השריעה מגנה אותו: הוא בגדר zinā, ניאוף, הנענש במאה מלקות או בסקילה. לאחר מכן הוא מדגיש כי המנגנונים שהוא מתאר אינם ייחודיים לאיסלאם. טענתו מנוסחת אפוא כך: הוא אינו טוען כי הדת מצווה על הפשע, אלא ששמונה רכיבים של הדוקטרינה והמשפט המוסלמיים יוצרים קרקע נוחה, אשר הכנופיות מאמצות לאחר מכן בצורה מנוונת - מה שהעיתונאי Andrew Norfolk כינה « street Islam ».
4. ארכיטקטורה טיעונית
ההיבט הדתי מורחק מן הדיון → רמזים מתכנסים (שמות, עדויות, השוואות מחו"ל) → שמונה מנגנונים דוקטרינריים → תיווך באמצעות ה-« street Islam » → אחת-עשרה המלצות
A. המשתנה הדתי ולא האתני
מה שמוכח. לפי דורי, הדת מתארת את העבריינים טוב יותר מן המוצא האתני, והתווית « Asian » מטעה: הינדים, סיקים ונוצרים אסייתים אינם נמנים עם העבריינים, אלא רק עם הקורבנות.
הנתונים. מתוך ההרשעות שתועדו בין 1997 ל-2018, Peter McLoughlin מוצא 87 % שמות מוסלמיים. ב-Casey Review (2025), המילה « ethnicity » מופיעה 222 פעמים, « religion » 5 פעמים, ו-« Islam » פעם אחת בלבד. כאשר Keir Starmer מזכיר « Asian grooming gangs », ה-Hindu Council מוחה נגד אותו « whitewash ». Trevor Phillips, לשעבר יו"ר הוועדה לשוויון גזעי, חורץ: « מה שמשותף לעבריינים הוא אמונתם המופגנת ».
ניתוח. כדי להבין את נימוקו של המחבר, יש לעקוב אחריו בשני שלבים. תחילה הוא מציע להתבונן בדתם של העבריינים ולא במוצאם. טיעונו הוא זה: בבריטניה חיים גם הינדים הודים רבים, סיקים ואסייתים מן המזרח, ואין מוצאים אותם בקרב האשמים. מה שמשותף לעבריינים אינו אפוא היותם « אסייתים », אלא היותם מוסלמים. כדי לבסס תצפית זו הוא מזכיר כי רוב המורשעים נושאים שם מוסלמי וכי הדוח הרשמי (Casey) מדבר על אתניות 222 פעמים, אך על דת 5 פעמים בלבד. נותרת שאלה פשוטה: שם משפחה מצביע על מקום שממנו בא אדם, לא על היותו מאמין ולא על הסיבה למעשהו. כדי לדעת אם אכן הדת היא המשפיעה - ולא, למשל, רשת משפחתית או חמדנות לכסף -, יידרשו נתונים שאיש אינו אוסף כיום. משום כך הדוח מסתיים בתביעה לאותם נתונים.
B. הסמן הדתי בעדויות
מה שמוכח. חלק מן העבריינים הצדיקו את האונס שביצעו בטיעונים דתיים, בזלזלם ב« kuffar » (הלא-מוסלמים) ובראותם בנערות הלבנות « מותרות ».
הנתונים. הדוח נשען על הניצולה מרות'רהאם « Ella Hill » (שם בדוי), שהעידה בפני חקירת Jay ב-2022. היא מסכמת את ההיגיון של תוקפיה: « White girls are seen as easy meat » - הנערות הלבנות נתפסות כ« בשר קל », ואילו הנערות המוסלמיות « נשמרות בקפדנות ». במקרה « Sarah », התוקף מציג בפניה תעודת נישואים מן המסגד, « מגרש » אותה בחזרה שלוש פעמים על הנוסחה, ואז משיא אותה בכפייה לגבר אחר בטקס שעורך אִמאם.
ניתוח. כאן נשען המחבר על דברי הקורבנות עצמן. ניצולה מרות'רהאם, שהוא מכנה « Ella Hill », סיפרה לחקירה הרשמית כי תוקפיה התייחסו אל הנערות הלבנות כאל « בשר קל » וראו בנערות המוסלמיות « מוגנות ». במילים אחרות, הם השתמשו בדת כדי להצדיק את מעשיהם. הדבר מלמד כי הפשע לא נבע מן ההזדמנות בלבד: הוא לוּוה בשיח דתי. וכיוון שקורבנות מערים שונות מספרות דברים דומים מאוד, אין מדובר במקרה מבודד. עדויות אלה מוכיחות כי שיח זה קיים וכי הוא חוזר ונשנה; אך אין הן אומרות באיזו תדירות הוא מופיע בכל מקום, באין מי שספר זאת.
C. שמונת המנגנונים התיאולוגיים-משפטיים
מה שמוכח. שמונה דוקטרינות מצטרפות יחדיו ל« מסגרת של סבירות מוסרית » התומכת בהתעללות: עליונות המוסלמי, הנאמנות וההתכחשות (al-walāʼ wa-l-barāʼ, « לאהוב ולשנוא למען האל »), שליטת הגברים בנשים, בידוד הנשים, הנישואים הכפויים ללא גיל מינימום, הפחד מן המיניות הנשית (fitna), עבדות מלחמה והדמיות (dhimma).
הנתונים. דורי מצטט את הקוראן (3:110, 4:34), חדית'ים ומדריך משפט שאפעי, ה-Reliance of the Traveller. הוא מזכיר למשל כי המילה הערבית nikāḥ מציינת הן את ה« נישואים » והן את ה« יחסי המין », וכי הפיקה (fiqh) הקלאסי אינו קובע כל גיל מינימום לנישואים. האִמאם Taj Hargey, באוקספורד, מדבר על « פופוליזם תיאולוגי » הניזון ממטיפים פונדמנטליסטים, ואילו Norfolk מזכיר « street Islam מעוּות ».
ניתוח. המחבר הוא תיאולוג: הוא קורא את הטקסטים הדתיים (הקוראן, החדית'ים, מדריכי המשפט המוסלמי) ושואל את עצמו מה הם מאפשרים. רעיונו הוא שטקסטים אלה אינם מצווים על איש לאנוס, אך הם יוצרים אקלים שבו הדבר עשוי להיראות מותר. הוא מבחין בקפידה בין שלושה דברים: הדת כפי שהיא כתובה, התרבות שעיצבה, וה-« street Islam » המעוּות של הכנופיות. הוא מונה שמונה רעיונות - למשל עליונות המוסלמי, שליטת הגברים בנשים, או היעדר גיל מינימום לנישואים - ומסביר כי דווקא צירופם, זה בצד זה, יוצר את אותו אקלים נוח. לבסוף הוא מבהיר מה הדגמתו עושה ומה אינה עושה: היא מראה מה הטקסטים מאפשרים, אך מותירה למחקרים עתידיים את המלאכה לבדוק אם, ובאיזו מידה, הדבר משפיע ממש על בני האדם.
D. ההכללה הבין-לאומית
מה שמוכח. לפי המחבר, אותה תבנית - מיקוד בנערות לא-מוסלמיות - נמצאת גם מעבר לבריטניה, הן במדינות הגירה והן במדינות בעלות רוב מוסלמי.
הנתונים. בפקיסטן, ה-BBC (2021) מעריך בכ-1 000 בשנה את הנערות הנוצריות, ההינדיות או הסיקיות הנחטפות, מומרות בכפייה ומושאות; האו"ם התריע על כך ב-2024. במצרים, דוחות קופטיים מתארים חטיפה של נערות נוצריות, ולעתים את צריבת הצלב המקועקע על פרק ידן בחומצה. בהולנד, תופעת ה-« lover boys »; באוסטרליה (2002), כנופיה שהורשעה באונס קבוצתי.
ניתוח. המחבר מראה כי אותו דבר מתרחש במקומות אחרים: בפקיסטן ובמצרים, נערות נוצריות, הינדיות או סיקיות נחטפות, מומרות בכפייה ומושאות; בעיראק, האיזידיות נשבו בידי המדינה האיסלאמית. לדידו, מה שמקשר בין מקרים אלה אינו המקרה, אלא החוק הדתי, והוא מסביר זאת כתיאולוג. הוא נשען על הרעיון שהלא-מוסלמים נסבלים אך נחותים (הדמיה, dhimma), על הכלל שלפיו לא-מוסלמי אינו יכול להיות אפוטרופוס של מוסלמי, על זה הקובע שהמרת דתה של אישה מבטלת את נישואיה, ועל דיני המלחמה המתירים לקחת שבויות. בעיניו, אם כן, אותה מסגרת דתית עצמה שבה ומופיעה ממדינה למדינה. ואולם מצבים אלה נותרים שונים מאוד זה מזה - מלחמה, מדינה מוסלמית, הגירה -, ומה שמקרב ביניהם הוא הכלל הדתי, לא ההקשר. המחבר עצמו מוסיף כי חסרים לו נתונים מהימנים כדי להפוך זאת להסבר יחיד.
5. מסקנות המחבר
- לפי דורי, האיסלאם « מעורב » בתופעה אך אינו מהווה את סיבתה היחידה; הוא סבור כי מחקר מעמיק יותר עודנו נדרש, אך שאי-אפשר שהפעולה תמתין לתוצאותיו.
- החברות החילוניות איבדו, לטענתו, את היכולת לזהות את השפעת הדתות על התרבויות, « לטוב ולרע », ולפיכך עליהן ללמוד מחדש לדבר על כך.
- דורי מקדיש פרק ל« התחמקויות ». דוגמה: ב-2018 משיב שר בבית הלורדים כי « אין דבר בקוראן המעודד » מעשים אלה, ומצטט את החדית' « גן העדן נתון תחת רגלי האם ». דורי משיב כי חדית' זה בא מ« ספר הג'יהאד » ומתיר רק לגבר להישאר לצד אמו במקום לצאת לקרב: הוא אינו אומר דבר על נשים בכלל.
- אחת-עשרה המלצות. העיקריות שבהן: לרשום ולפרסם את דת העבריינים והקורבנות; להכשיר את המשטרה לזיהוי מניעים דתיים; שלא לאמץ הגדרה רשמית של « אסלאמופוביה »; לאסור נישואים דתיים שאינם רשומים; להכיר במוסלמים הדוחים « תרבות » זו; לדרוש מן ה-Forced Marriage Unit להסיר מאתרה את הקביעה לפיה לנישואים הכפויים אין יסוד דתי, ולחזור ולאסוף נתונים על דת העבריינים והקורבנות.
- שאלה אחרונה: האם המשבר יהיה ציון דרך ב« אסלאמיזציה » של בריטניה, או התעוררות המשיבה את המדינה אל שורשיה?
Florence Bergeaud-Blackler
אנתרופולוגית, חוקרת במרכז הלאומי הצרפתי למחקר מדעי (CNRS) (HDR)
נשיאה-מייסדת של CERIF - המרכז האירופי למחקר ומידע על האחאוּת (פרריזם)
cerif.eu