פשרת שווא

נקודות מפתח

• שינוי תווית בלבד: צוות העבודה מחליף את המילה “איסלאמופוביה”, שהתבלתה פוליטית, ב“עוינות אנטי-מוסלמית”. ההיקף זהה, אך המונח החדש, הטעון פחות, מאומץ ביתר קלות בידי הרשויות והחברות.
• סף שהונמך: באנגלית, ל“hostility” יש משמעות רחבה יותר מ“hatred” (שנאה). היא כוללת את עצם אי-החיבה, אי-ההסכמה או ההתנגדות לדבר מה. לפיכך די במחלוקת מנומקת כדי ליפול בגדר ההגדרה.
• שופט ובעל דין: חברי צוות העבודה שניסחו את ההגדרה הם גם העומדים בראש הגוף שמינתה הממשלה לפקח על יישומה (ה-British Muslim Trust, הניחן ב-2,6 מיליון לירות שטרלינג של כספי ציבור). אותם אנשים מייצרים את הנורמה, אוכפים אותה ונהנים ממנה.
• החזרה מוסווית של מנגנון שנוי במחלוקת: ה-Non-Crime Hate Incidents - דיווחים משטרתיים על מעשים שאינם עבירה פלילית המונעים משנאה - נמצאים בהליכי ביטול בשל הפגיעה בחופש הביטוי שהם גורמים. ההגדרה החדשה מחזירה אותם הלכה למעשה, אך לטובת קבוצה דתית אחת בלבד.

1. הקשר

עבור קהל קוראים שאינו בריטי, יש להזכיר כמה רכיבי הקשר, כולם שאובים מן הדוח עצמו, כדי להבין את הסוגיות שעל הפרק בטקסט.

רצף פוליטי שנפרש על פני קרוב לעשר שנים

הדיון הבריטי על ההגדרה הרשמית של “איסלאמופוביה” מתחיל ב-2018, כאשר ה-All-Party Parliamentary Group (APPG) on British Muslims - מסגרת פרלמנטרית חוצת-מפלגות - הציע הגדרה שלפיה “האיסלאמופוביה נטועה בגזענות ומהווה סוג של גזענות המכוונת נגד ביטויים של מוסלמיות או של מוסלמיות נתפסת”. הגדרת APPG זו, שהמחברים מזכירים שוב ושוב, היא המטריצה שממנה יש להבין את כל ההתפתחות המאוחרת. הממשלה הלייבוריסטית הנוכחית הקימה צוות עבודה, בראשות ה-Rt Hon Dominic Grieve KC, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, שתפקידו לחבר הגדרה רשמית חדשה.

פרויקט שנחשף לציבור בדליפה מאורגנת

ב-15 בדצמבר 2025 הועבר נוסח הפרויקט ל-BBC. בתוך שעה מן הציוץ הראשון של העיתונאי הנמען, ה-Baroness Shaista Gohir, חברת צוות העבודה, פרסמה הודעה בת 500 מילים המאשרת את מהימנות הטקסט ודורשת מן הממשלה לאמצו “ללא דיחוי”. המחברים מציינים כי פרסום זה בא למחרת פיגוע איסלאמיסטי שגבה חמישה עשר הרוגים באוסטרליה, ומדגישים את מגושמות העיתוי של המהלך. הדוח חושף עוד כי הדליפה הייתה חלקית: לא נמסרו לעיתונות (i) רשימת דוגמאות לאמירות שאינן נחשבות עוינות, וכן (ii) סעיף המתיר לרשויות ולחברות לאמץ הגדרות משלהן, רחבות יותר אולי.

נוסח הפרויקט

הפרויקט מורכב משלוש פסקאות.

הראשונה מגדירה כ“עוינות אנטי-מוסלמית” את ביצועם או עידודם של מעשים פליליים (אלימות, ונדליזם, הטרדה, הפחדה “פיזית, מילולית, כתובה או מועברת באמצעים אלקטרוניים”) המכוונים נגד מוסלמים או נגד מי שנתפסים ככאלה בשל דתם, מוצאם האתני או מראם. הפסקה השנייה מכוונת נגד “הסטריאוטיפיזציה הפוגענית וההגזעה של המוסלמים, כקבוצה קולקטיבית בעלת מאפיינים מוגדרים, במטרה ללבות שנאה כלפיהם”. השלישית מרחיבה את המושג אל “האפליה האסורה כאשר ההתנהגות הנדונה - לרבות יצירתן או השימוש בפרקטיקות ובהטיות בתוך המוסדות - נועדה להפלות לרעה את המוסלמים בחיים הציבוריים והכלכליים”.

התשתית המשפטית הבריטית המגויסת

הדוח מפנה לכמה טקסטים משפטיים שחשוב לזהותם עבור הקורא היבשתי.

ה-Crime and Disorder Act 1998 מגדיר את העבירה בעלת האופי הגזעני או הדתי כ“מונעת, כולה או חלקה, מעוינות כלפי חברי קבוצה גזעית או דתית”. ה-Sentencing Act 2020 מאמץ את אותו מושג עוינות כנסיבה מחמירה. ה-Equality Act 2010 מגדיר את הגזע לפי “הצבע, האזרחות או המוצא האתני או הלאומי”.

שלושת החוקים הללו מהווים את המסגרת החוקית הנוהגת, שאותה, לפי המחברים, מבקשים לעקוף.

מנגנון ה-Non-Crime Hate Incidents (NCHI) - רישום בידי המשטרה הבריטית של מעשים שאינם מהווים עבירה אך דווחו כמונעים משנאה - הוא אף הוא מרכזי: כ-13 000 NCHI נרשמו ב-2024. פסק הדין של בית המשפט לערעורים בפרשת Harry Miller מתח ביקורת על הסף “הנמוך באורח יוצא דופן” של רישומים אלה ועל “האפקט המצנן” שלהם על חופש הביטוי.

השחקנים המוסדיים החוזרים

הדוח מתייחס לכמה ארגונים שהקורא הלא-בריטי צריך לדעת למקם, שכן שזירתם היא לב המנגנון הנחשף. ה-Muslim Council of Britain (MCB) הוא פדרציה איסלאמית שהממשלות הבריטיות הרצופות, מכל המפלגות, הרחיקו זה זמן רב, בשל עמדות שנחשבו בלתי-מתיישבות עם הערכים הדמוקרטיים; כיום עומד בראשו Wajid Akhter, שאת אמירותיו הפומביות הבעייתיות תיעד Policy Exchange בינואר 2025, ובכללן הקריאה שהמוסלמים הבריטים יחנכו את ילדיהם להזדהות בראש ובראשונה כמוסלמים ולא כבריטים. ה-Muslim Women's Network, בראשות Shaista Gohir - שהיא עצמה חברת צוות העבודה הממשלתי - הצטיין בכך שכינה “עוינות כלפי המוסלמים” את הסיקור התקשורתי של מירוץ מסגד שהדיר נשים ונערות, בהמחישו את השימוש המרחיב שהוא מתכוון לעשות באוצר המילים שהוא עצמו מסייע להגדיר.

הדחת Tell Mama היא כשלעצמה מלמדת. ארגון זה, שהוקם בידי Fiyaz Mughal ופועל זה שלוש עשרה שנים במעקב אחר מעשים אנטי-מוסלמיים, החזיק בניסיון שטח ייחודי; והנה הודח לטובת מבנה חדש וחסר ניסיון, ה-British Muslim Trust (BMT), לאחר מה ש-Mughal מכנה “מסע השמצה”. ואולם ה-BMT, הניחן בעד 2,6 מיליון לירות שטרלינג של כספי ציבור כדי לפקח על יישום ההגדרה העתידית, עומד בראשות Akeela Ahmed - היושבת דווקא בצוות העבודה שתפקידו לנסח הגדרה זו. במילים אחרות, אותו אדם מנסח את הנורמה והופך למפעילתה הרשמית, בשכר מכספי ציבור.

ה-BMT ממומן ומבוקר במשותף גם בידי ה-Aziz Foundation, שהקים יזם הנדל״ן Asif Aziz. קרן זו מממנת בו-זמנית את MEND (Muslim Engagement and Development), את ה-Islamophobia Response Unit ואת ה-Islamophobia Awareness Month, ומשתפת פעולה הדוקה עם ה-MCB - כלומר את כלל המבנים הפועלים זה שנים למען אימוץ הגדרה מחייבת של האיסלאמופוביה. אותו מקור מימון מזין אפוא הן את הקבוצות התובעות את ההגדרה והן את הגוף הממשלתי שאמור לפקח על יישומה. ה-East London Mosque, שאירוע מטעמו מאוקטובר 2025 - מירוץ שהדיר את הנשים והנערות המבוגרות יותר - הזין את הפולמוס התקשורתי, משלים מיפוי זה כשחקן המבקש שביקורת לגיטימית תסווג מחדש כ“עוינות אנטי-מוסלמית”.

מה שמתגלה כאן אינו אפוא ריבוי של שחקנים עצמאיים, אלא מנגנון משולב שבו אותם אנשים ואותם מממנים ממלאים בו-זמנית את התפקידים של יצרן הנורמה, של האוכף המוסדי ושל הנהנה.

הרקע הבריטי של הדיון

שני תיקי הקשר מובאים במשתמע. מצד אחד, ה-grooming gangs: שערוריית Rotherham, הכשלים המשטרתיים שיוחסו לחשש מפני כינוי “גזען”, והממצא של ייצוג-יתר של בריטים ממוצא פקיסטני ברשתות אלה של אלימות מינית קבוצתית - נושא שהצעת ההגדרה, לפי המחברים, תקשה על העלאתו בפומבי. מצד שני, מדיניות הלחימה בטרור: הדוח מזכיר כי הטרור האיסלאמיסטי אחראי ל-94 % מן ההרוגים בטרור בבריטניה במהלך רבע המאה האחרון, שיעור גבוה עוד יותר בעשור האחרון, וכי מנגנון Prevent מותקף בגלוי בידי ה-Aziz Foundation כמי ש“פוגע באופן פעיל במוסלמים”.

התערבות ראשונה של Policy Exchange

המחברים מציינים כי פרסמו באוקטובר 2025 מסמך ראשון, The Islamophobia Definition Observatory, שחזה מראש את ההחלקה הטרמינולוגית מ“איסלאמופוביה” ל“עוינות אנטי-מוסלמית”. הדוח הנוכחי מהווה את המשכו, לאחר הדליפה של דצמבר.

2. התזה המרכזית

ההחלפה הטרמינולוגית היא אסטרטגית, לא מהותית. בהרחיקו את המילה “איסלאמופוביה”, שהפכה למעמסה פוליטית, מצייד עצמו צוות העבודה במונח פחות טעון-קונוטציה, ולכן קל יותר לפרוס אותו בידי החוגים האקטיביסטיים וקל יותר לאמצו בידי המוסדות הציבוריים והפרטיים. המחברים מוכיחים כי השדה הסמנטי של “hostility” - שהמילונים מאשרים כי הוא כולל את עצם ה“אי-חיבה”, “אי-ההסכמה” או ה“התנגדות” - רחב מבנית מזה של “hate”. ה-Law Commission עצמה, המצוטטת בדוח, מבחינה בין “hatred” (תנאי לעבירת ההסתה לשנאה) לבין “hostility” הכוללת אי-נחת פשוטה, לגלוג או עלבון: “השנאה היא יותר מעוינות גרידא, או לעג, או עלבון”.

3. מבנה הטיעון

הדוח פורש שש הוכחות.

a) המשכיות דוקטרינרית

כבר בדוח Runnymede Trust מ-1997 - הכניסה המשמעותית הראשונה של המונח לשיח הציבורי הבריטי - הוגדרה האיסלאמופוביה כ“עוינות חסרת בסיס כלפי האסלאם”. Shaista Gohir עצמה כינתה את הטקסט החדש “הגדרה של איסלאמופוביה שאינה נקראת איסלאמופוביה”. הפשרה המוכרזת היא אפוא אריזה מחדש.

b) הרחבת תחום הפיקוח על השיח

המחברים מגייסים מקבץ של שימושים מוכחים במונח “עוינות” בידי השחקנים האקטיביסטים כדי לנטרל ביקורת לגיטימית. כמה דוגמאות: הסיקור התקשורתי של מירוץ שאורגן בידי ה-East London Mosque ושממנו הודרו הנשים והנערות המבוגרות יותר, שכונה בידי ה-Muslim Women's Network באוקטובר 2025 “תשומת לב תקשורתית בלתי-מידתית... המשקפת עוינות כללית יותר כלפי המוסלמים ולא דאגה אמיתית לשוויון הנשים”; ראיון שכונה “בולט בעוינותו” של Emma Barnett ב-BBC Woman's Hour עם Zara Mohammed, המזכ״לית לשעבר של ה-MCB, ב-2021, ראיון שהמחברים מציינים כי היה למעשה “נורמלי לחלוטין”; הוקעת Policy Exchange בידי ה-MCB בשל “היסטוריה ארוכה כביכול של עוינות כלפי המוסלמים הבריטים”; החרמת משטרת Rotherham ב-2015 מטעמי “עוינות” לאחר שערוריית ה-grooming gangs, שמנהיגה, Muhbeen Hussain, מילא לאחר מכן תפקיד מפתח בניסוח הגדרת APPG 2018.

c) דליפה קטומה וייפוי כוח גורף שניתן למוסדות

המחברים חושפים כי מן הטקסט שהועבר ל-BBC נוכו במכוון שני רכיבים מכריעים, בחירה השופכת אור על אסטרטגיית התקשורת של צוות העבודה.

הרכיב הראשון שהוסתר הוא רשימת האמירות שההגדרה רואה כלא-עוינות - כלומר מה שנותר מותר לומר בפומבי. רשימה זו, המוצגת כערובה לחופש הביטוי, מתגלה למעשה כמצמצמת: היא מתירה למשל את הביקורת התיאולוגית על האסלאם - דיון דוקטרינרי גרידא, שקשה להעניש עליו בחברה חילונית - אך אינה מתירה את אמירת העובדה הסטטיסטית המוכחת והמתועדת בכמה חקירות בריטיות רשמיות, קרי ייצוג-היתר של בריטים ממוצא פקיסטני בפרשות ה-grooming gangs (רשתות מאורגנות של אלימות מינית המכוונות נגד קטינות). במילים אחרות, ההגדרה מגינה על הפולמוס הדתי המופשט אך הופכת את הממצא העובדתי המטריד לחשוף לתקיפה. מה שהרשימה חוסכת הוא משני; מה שאינה חוסכת הוא בדיוק מה שהיה, בפרשת Rotherham, בלב שערוריית הכשלים המשטרתיים שהונעו מן הפחד להיות מכונה “גזען”.

הרכיב השני שהוסתר חמור אף יותר: הפרויקט כולל סעיף המתיר לרשויות הציבוריות, לרשויות המקומיות, לשירותי המשטרה, לאוניברסיטאות, לבתי החולים ולחברות הפרטיות לאמץ, אם הם חפצים בכך, הגדרות משלהן ל“עוינות אנטי-מוסלמית” - רחבות פוטנציאלית מזו של הממשלה. הלכה למעשה, כל עירייה, כל מנהל משאבי אנוש, כל מנהל מוסד יוכל להרחיב את ההגדרה על פי שיקול דעתו, ללא פיקוח מרכזי וללא דיון פרלמנטרי. המחברים מכנים הוראה זו צ׳ק פתוח מוסדי: היא הופכת טקסט המציג עצמו כמאוזן למטריצה של גרסאות בלתי-מוגבלות, ומותירה לשחקנים האקטיביסטים ביותר - ובפרט בשירותי ה“גיוון” ובגופי הגישור - את האפשרות לכפות מקומית את הניסוחים המרחיבים ביותר. המנגנון אינו מסתפק אפוא בהנמכת הסף של מה שמוגדר עוין: הוא מאציל לאלפי דרגי החלטה את הכוח להנמיכו עוד יותר.

d) “עוינות”

הפסקה השלישית של הפרויקט - המכוונת נגד “יצירתן או השימוש בפרקטיקות ובהטיות בתוך המוסדות... שנועדו להפלות לרעה את המוסלמים בחיים הציבוריים והכלכליים” - פותחת לפי המחברים פתח לערעור שיטתי על מנגנוני הלחימה בטרור ועל מדיניות ההגירה. הדוח מתעד כמה שימושים קודמים במילה “עוינות” במובן זה: Amnesty International ב-2021, המוקיעה את הסביבה ה“עוינת והמשפילה” שיצר הפיקוח האנטי-טרוריסטי; ה-Migrants' Rights Network, המסווג מחדש את ה-Home Office כ“Hostile Office” (משרד עוין) שיש לפרק; Mary-Ann Stephenson, כיום נשיאת ה-Equality and Human Rights Commission, הדורשת באפריל 2025 את סיום ה“מדיניות העוינת” כלפי המהגרים הבלתי-חוקיים; האיסור השנוי במחלוקת שהוטל על אוהדי Maccabi Tel Aviv הישראלים להשתתף במשחק ב-Aston Villa, שהוצדק ב“עוינות ואי-ודאות כה רבות”. הדוח מצטט גם את המצגת שהוצגה בפני צוות העבודה בידי Amira Elghawaby, ה-Special Representative on Combating Islamophobia של ממשלת קנדה, המגדירה את האיסלאמופוביה ככוללת את “ההתייחסות אל המוסלמים והטיפול בהם כאיום ביטחוני גבוה יותר [מזה של אחרים] ברמה המוסדית, השיטתית והחברתית”. ה-MCB, במדריכו למקום העבודה, מרחיב את מושג העוינות אל היעדר הפסקות תפילה, אל “מיקרו-תוקפנויות” לא-מכוונות ואל אירועים מקצועיים ש“אורגנו במכוון בפאבים עם אלכוהול”.

e) עקיפת הדין הקיים

מושג ה“הגזעה של המוסלמים” - שאומץ בפרויקט ומוגן בתקיפות בידי ה-MCB וה-East London Mosque - חוזר בצורה מרוממת אקדמית על תזת APPG 2018. ה-East London Mosque טוען כי “כל הגדרה שמבקשת לטפל בגזענות האנטי-מוסלמית חייבת לשקף את המציאות שלפיה המוסלמים נלקחים דרך קבע כמטרה בתור מיעוט מוגזע, ולא רק בתור מאמיני אמונה”. ואולם ה-Equality Act 2010 מגדיר את הגזע לפי קריטריונים אובייקטיביים (צבע, אזרחות, מוצא אתני או לאומי), וה-Equality and Human Rights Commission כבר אישרה כי השנאה האנטי-מוסלמית אינה, מבחינה משפטית, צורה של גזענות. הממשלה עצמה הודתה כי ההתייחסויות הגזעיות בהגדרת APPG לא היו “תואמות את ה-Equality Act”. מטרתם של המקדמים היא אפוא, לפי המחברים, לשנות בהדרגה פסיקה ומדיניות בדרך של שיקוע נורמטיבי, מתוך תקווה שאימוץ רשמי של הגדרה הכוללת “הגזעה” יגרור בסופו של דבר את בתי המשפט ואת המחוקק.

f) ערבוב בין שופט לבעל דין

Akeela Ahmed, חברת צוות העבודה, מונתה בו-זמנית למנכ״לית ה-British Muslim Trust (מבנה זה, חדש וחסר ניסיון בתמיכה בקורבנות, מחליף את Tell Mama, שהודחה לאחר שלוש עשרה שנות פעילות). נשיאו, Shabir Randeree, מצדיק את הקמתו ב“תחושה גוברת שהשנאה האנטי-מוסלמית בארץ זו לא נרשמה כראוי”. ה-BMT ממומן ומבוקר במשותף בידי ה-Aziz Foundation הקשורה ל-MCB, לצד Shaista Gohir ולצד Dominic Grieve (יושב ראש ה-Citizens' Commission on Islam, Participation and Public Life, פרויקט הממומן בידי ה-Aziz Foundation, שהמליץ כבר אז על “אימוץ הגדרה של הדעה הקדומה האנטי-מוסלמית”). ה-BMT יהיה המפעיל היומיומי של ההגדרה, גורם שהמוסדות מתייעצים עמו וכנראה שחקן בפני הערכאות.

4. שלוש פעולות אנליטיות הניתנות להעברה

לדוח יש עניין מתודולוגי כשלעצמו: הוא מספק שלושה כיוונים אנליטיים.

ראשית, תיעוד שרשראות המימון והכוח האנושי המצטלב. המחברים אינם מסתפקים בהוקעת התכנסות אידאולוגית: הם קובעים באופן שיטתי, בגיבוי מקורות ראשוניים (מסמכים רשמיים, דוחות פעילות, ציוצים מארכיון, מאזנים חשבונאיים), כי אותם אנשים ואותם מממנים מצויים בו-זמנית בצוות העבודה המנסח, בגוף המעקב הרשמי (BMT), בקרן המימון המרכזית (Aziz Foundation) ובמבנים האקטיביסטים הנהנים (MCB, MEND).

שנית, הניגוד בין הגדרה חוקית יציבה לבין הגדרה אקטיביסטית ניתנת-הרחבה. במקום להתדיין במישור הרגשי או הקהילתי, המחברים מעמתים באופן שיטתי את הפרויקט האקטיביסטי עם הדין הקיים, חוק אחר חוק: ה-Equality Act 2010 המגדיר את הגזע בקפדנות לפי קריטריונים אובייקטיביים, ה-Crime and Disorder Act 1998 התוחם את מושג העוינות, פסיקת Miller המגינה על חופש הביטוי. שיטה משפטית זו מסיטה את הדיון מן המישור המוסרי אל המישור החוקתי: היא מראה כי הצעת ההגדרה אינה מוסיפה הגנה נוספת על ריק משפטי, אלא מנסה לעקוף דין המגן כבר עתה, בהחדירה אליו מושגים הזרים לו (ה“הגזעה”).

שלישית, זיהוי מנגנון של הפעלה-מחדש עוקפת. ה-Non-Crime Hate Incidents (NCHI) - רישומים משטרתיים של מעשים שאינם עבירה, שדווחו כמונעים משנאה - נמצאים בהליכי ביטול בממלכה המאוחדת משום שהפסיקה והשיח הציבורי קבעו את אופיים הפוגע בחירויות. המחברים מראים כי ההגדרה החדשה תאפשר להחזירם הלכה למעשה, אך הפעם לטובתה הבלעדית של קבוצה דתית אחת. פעולה זו - נטישת נורמה כללית שנויה במחלוקת ובה בעת החזרתה בדמות הגנה קטגורית - מהווה דפוס בר-זיהוי ובר-שכפול. הידיעה לקרוא לו בשמו מאפשרת לחזותו מראש: בצרפת, כל החזרה של מנגנונים שנזנחו (רישום דעות, אמצעי משטרה מנהלית שנויים במחלוקת) בכסות של הגנה על מיעוט תוכל להיות מזוהה ומוקעת לפי אותה מסגרת קריאה.

Dr Florence Bergeaud-Blackler
אנתרופולוגית, חוקרת ב-CNRS (HDR)
נשיאה-מייסדת של CERIF - המרכז האירופי למחקר ומידע על האחים המוסלמים
cerif.eu