הג'יהאד הטרופי

נקודות מפתח

• הספר, שראה אור ב-2019 בהוצאת Paesi Edizioni מאת העיתונאית החוקרת האיטלקייה Maria Zuppello ובהקדמת האנליסט Emanuele Ottolenghi (Foundation for Defense of Democracies), הוא מן הראשונים לתעד את השזירה בין רדיקליזם אסלאמיסטי לפשע מאורגן באמריקה הלטינית.
• התזה: אמריקה הלטינית אינה שולית ואף אינה מקלט גרידא, אלא מרחב תפקודי בכלכלת הטרור העולמי - בעת ובעונה אחת «כספומט» (מימון באמצעות קוקאין) ו«שטח מת» (הסתרה, לוגיסטיקה, מסמכים מזויפים).
• קבוצות יריבות במקומות אחרים - חיזבאללה השיעי, המדינה האסלאמית ואל-קאעידה הסונים - משתפות שם פעולה למעשה, משום שההיגיון השורר אינו אידאולוגי אלא כלכלי: זהו ה«נרקוטרור».
• הספר מתקדם באמצעות חקירה מדינה אחר מדינה (ברזיל, קולומביה, ונצואלה, טרינידד וטובגו, מקסיקו, אקוודור, ארגנטינה, פרגוואי, אורוגוואי, צ'ילה, בוליביה, פרו), לאחר פרק יסוד על חיזבאללה ועל «אזור שלוש הגבולות».
• ספר גדוש, עשיר במקרים נקובים בשם ובמקורות משפטיים - אך חלק מטענותיו, כפי שמודה המחברת, נשענות במקרים מסוימים על מקורות מודיעין אנונימיים ונותרות «קשות לאימות».

1. הצגת הספר והמחברת

Maria Zuppello היא עיתונאית וחוקרת איטלקייה המתגוררת בדרום אמריקה, מומחית לטרור ולפשע מאורגן. הג'יהאד הטרופי ראה אור ב-2019 בהוצאת Paesi Edizioni, בסדרת «Machiavelli». המקור המדויק של המהדורה המקורית הוא: Maria Zuppello, Il Jihad ai Tropici. Il patto tra terrorismo islamico e crimine organizzato in America Latina, Paesi Edizioni (סדרת Machiavelli), רומא, 2019. הספר מציג את עצמו כפרי של שנים אחדות של מחקר ועבודת שדה, ומבקש, לדברי כותב ההקדמה, להיות «נקודת מוצא משמעותית» בנושא שהיה זמן רב בגדר טאבו.

ההקדמה חתומה בידי Emanuele Ottolenghi, עמית בכיר ב-Foundation for Defense of Democracies (וושינגטון), המציב את הספר בעקבות מחקר איטלקי חלוצי («סהרה, מדבר מאפיה וג'יהאד») ומסכם את תרומתו: לחשוף את «הקשרים ההדוקים בין המאפיה המקומית לבין מממני הטרור האסלאמי», כאשר שוטרים, שופטים, פקידי מכס ומנהיגים פוליטיים מקומיים מבטיחים «את קיומם המתמשך של האידאולוגיה ושל הסחר הבלתי חוקי כאחד». זופלו מוסיפה הקדמה סיפורית משלה, הקובעת את הנימה: «מסע בין ג'יהאדיזם לפשע מאורגן חוצה גבולות», מנמל סנטוס - שממנו יוצאים, כנטען, כ-80% מסמי אמריקה הלטינית המיועדים לאירופה - ועד לגאוגרפיה של הקוקה, «הביטקוין של העידן המודרני» שהכנסותיו «יכולות לממן הכול, מקמפיינים לנשיאות ועד ג'יהאד» (השוק העולמי של הסמים הבלתי חוקיים מוערך בידי UNODC ביותר מ-320 מיליארד דולר בשנה).

2. התזה: אמריקה הלטינית, «כספומט» ו«שטח מת» של הג'יהאד העולמי

לב הטיעון נעוץ בדימוי: אמריקה הלטינית ממלאת שני תפקידים משלימים עבור הטרור הבינלאומי. ראשית תפקיד של מימון - «הקוקאין הוא לאסלאמיסטים מה שההרואין הוא לטליבאן» -; לאחר מכן תפקיד של הסתרה, שהרי חופי הקריביים או ברזיל הם «המקום האחרון שהיינו מדמיינים כמחבוא לג'יהאדיסטים». מכאן הדימוי שטבעה המחברת, «הג'יהאדיסטים של הקאיפירינה».

ההוכחה נשענת על היפוך: ביבשת-המשנה, ארגונים יריבים אידאולוגית מניחים את נשקם וחולקים את אותה «עוגה מלוכלכת». זופלו רואה בכך «ברית בלתי מתקבלת על הדעת במקומות אחרים» בין שיעים (חיזבאללה, שלוח איראני) לסונים (אל-קאעידה, ולאחר מכן המדינה האסלאמית), המאוחדים לא באמונה אלא ב«חלוקת יתרונות בלתי חוקיים» וב«הברחה דרך טבע עוין ולא נודע» (יער בלתי חדיר, מדבר חסר רחמים). מילה אחת מסכמת זאת: «נרקוטרור», שטבע בשנות ה-80 נשיא פרו בלאונדה טרי בהתייחסו ל«שביל הזוהר».

חוט שני נמתח לאורך כל הספר: «הברית האדומה-ירוקה» בין השמאל הבוליברי לאסלאמיזם, המולחמת ב«התנגדות לאימפריאליזם האמריקאי». ציר טהראן-קראקס פתח, כנטען, בפני איראן, משמרות המהפכה וחיזבאללה את שער האזור, וּונצואלה הפכה ל«צומת» עבור סוכנים איראנים; המחברת קושרת למצע זה את צ'אבס ומדורו, אך גם את מוראלס, קוראה, בני קסטרו ולולה דה סילבה.

3. מתודולוגיה ומקורות

הספר משתייך לעיתונות חוקרת. זופלו מגייסת חומר רב: דוחות של מחלקת המדינה והאוצר האמריקאיים (סיווגי «סוחר סמים שסומן במיוחד», רשימות הטרור של OFAC), שימועים בקונגרס (Roger Noriega, Robert Pittenger), חקירות של ה-DEA («פרויקט קסנדרה», מבצע «Titan»), עבודות של תובעי אנטי-מאפיה איטלקים (Nicola Gratteri, DIA), עדויות של בכירים לשעבר (Michael Braun לשעבר ב-DEA, האדמירל Kurt Tidd מ-Southcom), תיקים משפטיים מקומיים (המבצעים הברזילאיים «Hashtag», «Mendaz», «Atila»), ומקורות עיתונות רבים. לכך מתווספת עבודת שדה של ממש - המחברת מתארת, למשל, את חקירתה בדסגואדרו, כפר גבול אנדי בגובה 3,800 מטרים.

המבנה ברור: לאחר דברי הפתיחה וההקדמה, פרק יסוד («בראשית, היה חיזבאללה») קובע את המסגרת, ולאחר מכן שנים-עשר פרקי מדינה מיישמים את אותה רשת - קהילה מוסלמית ומימון זר, רשתות הקשר בין פשע לטרור, מקרים נקובים בשם, מבצעים ותפיסות.

4. מבנה - סיבוב ביבשת

«בראשית, היה חיזבאללה»

פרק היסוד משרטט את השתרשות «מפלגת האל» בשלהי שנות ה-80, «מיד לאחר הניסיון הכושל של אש"ף» וידידותו של קדאפי עם ונצואלה. צירו הוא «אזור שלוש הגבולות» (ברזיל-ארגנטינה-פרגוואי), 2,500 קמ"ר במפגש הנהרות פרנה ואיגואסו, עשיר בקהילה ערבית ולבנונית צפופה, «שטח הפקר» שבו חיזבאללה «תכנן ומימן» את שני הפיגועים בבואנוס איירס (שגרירות ישראל, 1992; AMIA, 1994), ושאליו הגיעו, כנטען, אוסאמה בן לאדן וח'אלד שייח' מוחמד ב-1995. העיתונאית פורשת את המנגנון הפיננסי: הקוקאין כ«מטבע» של חיזבאללה (Michael Braun מדבר על «מערכת הלבנת ההון המתוחכמת ביותר שנראתה אי פעם»), ה-«Business Affairs Component» (BAC) של ארגון הביטחון החיצוני שלו, החוליות המקשרות עם הקרטלים הקולומביאני (FARC), המקסיקני (Los Zetas) והברזילאי PCC, ועד לברית חסרת התקדים - שנחשפה במבצע האיטלקי «Stammer» (2017) - בין חיזבאללה ל'נדרנגטה הקלברית.

ברזיל, צומת מרכזי חיוני לג'יהאד האירופי

זהו הפרק המפותח ביותר בספר. המחברת עוקבת בו אחר המטיף הטרינידדי Imran Hosein (שהגיע לסאו פאולו ב-2014, ולרסיפה 48 שעות לפני הבטקלאן ב-2015) ותפקידו ברדיקליזציה של סמי אמימור, אחד ממחבלי הבטקלאן; מעבר «חוליית אוויירו» (טאזי, אל-חנאפי, בוקאל) הקשורה לפיגועי פריז ובריסל דרך סאו פאולו; ובעיקר מבצע «Hashtag» (יולי 2016), המבצע הראשון נגד חוליית המדינה האסלאמית באמריקה הלטינית, שפורק ערב משחקי ריו. המחברת משחזרת בקפידה את גיבוריו - מומרים ברזילאים, צעירים ממעמד נמוך, שידיעתם באסלאם מועטה אך היו נכונים לג'יהאד מזוין - ואת הדמויות המנוסות יותר (Ahmad al Kathib, Mohamad Mounir Zakaria). לבסוף היא מתעדת את הצד הפלילי: ה-PCC וה-Comando Vermelho, גבול פונטה פורה, ורשתות «חלאל-קוקאין» (קוקאין שהוסתר במשלוחי בשר חלאל בנמל סנטוס, פרשת El Bouchi/Minerva Foods).

קולומביה, ונצואלה: הקוקה והנרקו-מדינה

קולומביה, יצרנית הקוקאין הגדולה בעולם ו«מולדתו של פבלו אסקובר», מוצגת כ«כספומט בלתי נדלה»: מסגד מאיקאו הסעודי-קטארי, המרות דת בקרב אינדיאני הוואיו, קהילה שיעית בבואנוונטורה שהוכשרה בקום, נוכחות ג'מאעת א-תבליע' וארגון IHH, אך גם מסלולן של ה-FARC («הדוגמה המובהקת» לנרקוטרור) והפלגים הפורשים ממנו, מבלי לשכוח את הקשרים המתועדים בין הקרטלים הקולומביאניים, ה'נדרנגטה וחיזבאללה (מבצע «Titan», 2008; המממן Chekry Harb). ונצואלה תופסת מקום מרכזי: נרקו-מדינה של קרטל «Los Soles», גירוש ה-DEA (2005), הציר עם איראן וסוריה, רשת Tareck El Aissami (הנפקת אלפי דרכונים), דמויות מחיזבאללה (Ghazi Nassereddine), האי מרגריטה שהוסב לבסיס אימונים, ועד לשהותו בוונצואלה של תאורטיקן אל-קאעידה אבו מוסעב א-סורי.

טרינידד וטובגו: מוקד הלוחמים הזרים

הפרק המוקדש לארכיפלג הקריבי הזה הוא מן המכים ביותר: טרינידד וטובגו סיפקה את המכסה הגדולה ביותר של לוחמים זרים בחצי הכדור המערבי לנפש - כמאה יוצאים לסוריה מאז 2015, מתוך 1.3 מיליון תושבים. המחברת מראה את השתרשותו של קיצוניות המשלבת את מורשת תנועת מלקולם אקס, את הג'יהאדיזם של אל-קאעידה ואת הסלפיזם העדכני, את תפקידו של כתב העת Dabiq של המדינה האסלאמית, את דמותו של הלוחם Shane Crawford ואת המזימה שסוכלה נגד קרנבל 2018.

מקסיקו, ארגנטינה, פרגוואי והפריפריות

מקסיקו נתפסת כשער הכניסה אל ארצות הברית: קרטלים (סינלואה, Los Zetas, חליסקו), מחנות אימונים הקשורים לחיזבאללה, סחר בבני אדם, והמקרה הסמלי Ayman Joumaa - המדגים, באמצעות מבצע «Cassandra», חיזבאללה שהפך ל«קוזה נוסטרה על סטרואידים». ארגנטינה, המדינה היחידה ביבשת-המשנה שהוכתה בפיגועים אסלאמיסטיים מוכחים (שגרירות ישראל 1992, AMIA 1994), מרכזת את המעשים החמורים ביותר: התובע Alberto Nisman, שנרצח ב-2015 ערב מסירת עדותו נגד הנשיאה כריסטינה קירשנר, תפקידן של איראן ושל Mohsen Rabbani, ודמותו של סוחר הנשק Monzer al-Kassar. פרגוואי - ועירה סיודד דל אסטה, «קזבלנקה הדרום-אמריקאית» שבה הלבנת ההון מגיעה, כנטען, למחצית התמ"ג הלאומי - מארחת את שבט בראכאת ואת מצע «הפגישה» של אל-קאעידה וחיזבאללה משנת 2000.

הפרקים הקצרים יותר משלימים את התמונה. אקוודור (מדיניות גבולות פתוחים תחת קוראה, מסדרון הגירה, פרשת Seham al Salkhadi הקשורה לבטקלאן); אורוגוואי («שווייץ» של הלבנת ההון, קליטת עצירים לשעבר מגואנטנמו, ובהם Abu Wa'el Dhiab); צ'ילה (קשרים ייחודיים עם הסלפיזם הבריטי, נמלי איקיקה, קהילה שיעית הממומנת בידי איראן); בוליביה («נרקו-מדינה», גירוש ה-DEA ב-2008, נוכחות איראנית, «דגלי נוחות» שיורטו בים התיכון עם מטענים המיועדים לדאעש); ולבסוף פרו ו«אזור שלוש הגבולות האנדי החדש» (צ'ילה-פרו-בוליביה), הגלוי פחות, שאליו חודר חיזבאללה בתורו, כנטען.

5. הערת CERIF

התרומה. לג'יהאד הטרופי יש הזכות הניכרת של מי שהכשיר, כבר ב-2019, קרקע שהמחקר הצרפתי התעלם ממנה כמעט לחלוטין. האינטואיציה המרכזית שלו - ההתכנסות הכלכלית והלוגיסטית של קבוצות יריבות מבחינה דוקטרינרית, סביב סחר הקוקאין - איתנה ומאירת עיניים; היא מציעה רשת קריאה קוהרנטית לשפע של עובדות מפוזרות. עוצמת הספר נעוצה בצפיפותו התיעודית: כל טענה נשענת על מקרה נקוב בשם, מבצע משטרתי, סיווג של האוצר, משפט. שחזור «המודל» של אזור שלוש הגבולות ותפקידה הצירי של ברזיל משכנע במיוחד.

המגבלות. הספר משתייך לעיתונות חוקרת, לא למדע החברה, ויש לקרוא אותו ככזה. ההסתייגות המתודולוגית העיקרית נעוצה באי-האחידות של הראיות: עובדות שהוכחו משפטית (הרשעות, סנקציות, תפיסות) שוכנות לצד טענות שהמחברת עצמה מוצאת «קשות לאימות» - ובראשן הביקורים המשוערים של בן לאדן וח'אלד שייח' מוחמד באזור שלוש הגבולות -, מבלי שהגבול בין השתיים יהיה תמיד ברור.

היקף. הסתייגות זו אינה פוסלת את הספר: היא מדייקת את אופן השימוש בו. הג'יהאד הטרופי ראוי לקריאה כמיפוי מכונן וכמאגר של קצות חוט - לא כהוכחה סגורה. הוא מתעד באופן משכנע שאמריקה הלטינית הפכה לתשתית משותפת של הפשע החוצה גבולות, שבה מוצא האסלאמיזם מימון ומקלט.

Dr. Florence Bergeaud-Blackler
אנתרופולוגית, חוקרת ב-CNRS (HDR)
נשיאה מייסדת של CERIF - Centre Européen de Recherche et d'Information sur le Frérisme
cerif.eu