משומרים לאידאולוגים

נקודות מפתח

• ריכוז אנטי-ישראלי. במשך 30 חודשים (7 באוקטובר 2023 עד 18 במרץ 2026), ההליכים המיוחדים של מועצת זכויות האדם פרסמו 148 הצהרות המכוונות נגד ישראל, יותר מכפליים מ-64 ההצהרות על המלחמה הרוסית באוקראינה ויותר מפי שישה מ-24 ההצהרות על מלחמת האזרחים בסודאן; הפער מתרחב עוד בהצהרות המשותפות (106 לעומת 29 על רוסיה).
• שלושה עשר פרופילים מתועדים. הדוח מפרט את הפרופילים של שלושה עשר בעלי מנדט נושאי (ובהם Khan, Mofokeng, Katrougalos, Fakhri, Rajagopal, Saul, Romero, Douhan, Lawlor, Satterthwaite, Alsalem, Gaviria Betancur, Ashwini K.P.) עם מקורות, מימונים ידועים ושרשרת של הצהרות פומביות.
• מימון חוץ-תקציבי מרוכז. Ford Foundation מעל 6 מיליון דולר ו-Open Society Foundations כ-3 מיליון דולר בין 2015 ל-2023; סין העבירה 150 000 דולר למנדט למאבק בטרור (Ben Saul); המנדט על אמצעי הכפייה החד-צדדיים (Alena Douhan) קיבל יותר מ-1,3 מיליון דולר מרוסיה, מסין ומקטאר.
• המלצה מרכזית. שהדמוקרטיות הליברליות יקימו קואליציה מקבילה בעלת מנגנון חיצוני של הערכה, של סינון מועמדים (vetting) ושל סנקציה, במקום להוסיף ולהאציל את הלגיטימציה של המנגנון למועצה שרובה מורכב ממדינות לא-דמוקרטיות.

1. הצגת המסמך וההוצאה לאור

• פרסום. UN Watch, ז'נבה, מאי 2026, 104 עמודים, פורמט A4. יותר מ-600 הערות שוליים, כאשר כל קישור מלווה באופן שיטתי בקישור ארכיון (archive.ph, ghostarchive.org), בחירה מתודולוגית המבטיחה את עקיבות המקורות הבני-חלוף, ובפרט הפרסומים ברשתות החברתיות.
• המוציא לאור. UN Watch הוא ארגון לא-ממשלתי היושב בז'נבה, שנוסד ב-1993 בידי המנוח Morris B. Abram (שגריר ארצות הברית לשעבר באו״ם) כדי להעריך את מערכת האו״ם לאור מגילת האו״ם עצמה. ניהול ביצועי מאז 2004: Hillel Neuer, משפטן קנדי. הארגון הוא אחד היצרנים המרכזיים של דוחות ביקורתיים על מועצת זכויות האדם.
• מחברים. המחקר נערך בידי Abigail Goodman (UN Watch Associate), בסיוע מתמחים. הכתיבה בידי Dina Rovner (Legal Advisor). העריכה הראשית בידי Hillel Neuer. מבנה צוות ההולם את הפורמט של דוח סנגור מנומק, ולא של מחקר אקדמי.
• הליכים מיוחדים. מנגנון של מועצת זכויות האדם של האו״ם המאגד כיום 59 מנדטים (46 נושאיים, 13 לפי מדינה). בעלי המנדט, הקרויים מדווחים מיוחדים או מומחים עצמאיים, אינם שכירים של האו״ם אך מקבלים תמיכה לוגיסטית מהנציבות העליונה (OHCHR) לביקוריהם במדינות, למזכירותם ולהפקת דוחותיהם. ממצאיהם אינם מחייבים משפטית אך מצוטטים באופן קבוע בידי בית הדין הבינלאומי לצדק, בית הדין הפלילי הבינלאומי ובית הדין האירופי לזכויות האדם.
• OHCHR. Office of the High Commissioner for Human Rights, קרי הנציבות העליונה לזכויות האדם. בירוקרטיה של כ-1 000 עובדים היושבת בז'נבה, המנהלת את מזכירות ההליכים המיוחדים ומטפלת בתרומות ההתנדבותיות המיועדות.
• מושג מפתח. הניגוד בין watchdogs (כלבי שמירה) לבין ideologues (אידאולוגים) שמציב הכותרת הוא מרכזי. הוא מנסח את התזה שלפיה מנגנון שנועד להיות כלי פיקוח עצמאי וחסר פניות מתפקד כיום, בחלק ניכר, כמוביל של סנגור אידאולוגי סלקטיבי. ההבחנה מבנה את כל מערך ההוכחה של הדוח, החותר לבסס שהסטייה הנצפית אינה תוצאה של כשלים פרטניים מבודדים אלא של שילוב של תשעה כשלים מערכתיים שלובים.

2. מתודולוגיה

• סוג. מחקר אמפירי מעורב המשלב ניתוח שיח, מיפוי רשתות של שחקנים ומממנים, ספירות סטטיסטיות של התפוקה המוסדית (הצהרות משותפות, הודעות לעיתונות, דוחות נושאיים), ושלושה עשר פרופילים אישיים מפורטים.
• מקורות ראשוניים של האו״ם. תפוקה רשמית של ה-OHCHR ושל מועצת זכויות האדם; Annual Facts & Figures Reports על התרומות ההתנדבותיות למנדטים; כללי ההתנהגות (החלטת HRC 5/2 מ-2007); מדריך הנהלים (OHCHR, אוגוסט 2008); החלטת HRC 16/21 מ-2011.
• מקורות חיצוניים. דוח של ה-Government Accountability Office האמריקני (GAO, פברואר 2025) על המימונים החיצוניים של המומחים העצמאיים; מחקר של European Centre for Law and Justice (ECLJ, Puppinck, ספטמבר 2021); ספרות אקדמית (Piccone 2010, Alston 2011, Mégret 2011, Freedman ו-Mchangama 2016, Nifosi-Sutton 2017).
• מקורות אישיים. מכלול ממצה של חשבונות X, הצהרות טלוויזיוניות, הרצאות אקדמיות והופעות פומביות של שלושה עשר בעלי המנדט שפורטו, עם ארכוב שיטתי.
• חקרי מקרה. שלושה עשר פרופילים אישיים המכסים מנדטים נושאיים מגוונים. כל פרופיל עוקב אחר אותה ארכיטקטורה: מממנים ידועים; עמדות פומביות; חריגות מן המנדט הפורמלי.
• מסגרת נורמטיבית של ייחוס. הדוח מגייס את המסגרת הפנימית של האומות המאוחדות (כללי ההתנהגות מ-2007, מדריך הנהלים מ-2008, החלטה 16/21 מ-2011) ומעמת אותה עם הנוהגים הנצפים, תוך ציטוט האזהרות הקודמות שהתעלמו מהן, בעיקר אלה של ועדת רואי החשבון של האו״ם כבר ב-2011.

3. התזה המרכזית

התזה המרכזית של הדוח היא שההליכים המיוחדים של מועצת זכויות האדם, המתוארים בידי מגיניהם האקדמיים כ“המנגנון היעיל ביותר של המועצה” (Alston), “זרזי השינוי” (Piccone) או “שיא ההעצמה המשפטית והפוליטית” של מנגנון האו״ם (Nifosi-Sutton), עברו הידרדרות מבנית ההופכת אותם, בחלק ניכר, למוביל של סנגור אידאולוגי המיושר עם האינטרסים של גוש סמכותני הרוב במועצה. הידרדרות זו אינה נובעת, לפי המחברים, מכשלים פרטניים מבודדים אלא משילוב של תשעה כשלים מערכתיים שלובים: הטיה אידאולוגית אנטי-מערבית; אובססיית דה-לגיטימציה של ישראל; פוליטיזציה של המינויים; ריבוי מנדטים בעלי תכלית פוליטית; שחיקת אמות המידה הראייתיות; השפעת יתר של ה-OHCHR; מימון חוץ-תקציבי מיועד; אטימות פיננסית; היעדר מנגנונים אפקטיביים של אחריותיות.

הדוח מסיק ששילוב תשעת הכשלים הללו יוצר אפקט של “הלבנה מוסדית”: טענות שאינן מאומתות, שמקורן בארגונים לא-ממשלתיים מוטים, במקורות אנונימיים או בעדויות שלא נבחנו, רוכשות, באמצעות שילובן בדוחות של האו״ם, לגיטימציה מוסדית ההופכת אותן לניתנות לציטוט בפני הערכאות הבינלאומיות (בית הדין הבינלאומי לצדק, בית הדין הפלילי הבינלאומי, בית הדין האירופי לזכויות האדם). ה-ECLJ זיהה כבר ב-2021 יותר מ-140 פסקי דין של בית הדין האירופי לזכויות האדם המפנים לדוחות של ההליכים המיוחדים, ויוצרים אפקט של מעגליות סמכות שהדוח מתעד בשיטתיות.

4. הארכיטקטורה הטיעונית

הדוח פורש תשע הוכחות הנסובות סביב אבחנה כפולה: ההסטה האידאולוגית של המנדטים (הוכחות 1 ו-2) והמנגנונים המבניים ההופכים אותה לאפשרית וקשה לתיקון מבפנים (הוכחות 3 עד 9). התרשים שלהלן משחזר ארכיטקטורה זו.

4.1. הטיה אידאולוגית אנטי-מערבית מערכתית

מה שמוכח. שבעלי מנדט רבים אינם מתפקדים עוד כמומחים ניטרליים, אלא כפרקליטים המקדמים נרטיבים פוליטיים המציגים את המערב, ובמיוחד את ארצות הברית, כמקור המרכזי של אי-הצדק העולמי, בעודם מקדישים תשומת לב שיורית להפרות שמבצעים המשטרים הסמכותניים (איראן, רוסיה, סין, ונצואלה, קוריאה הצפונית, קובה).

מאילו נתונים. הדוח מונה ארבעה מאפיינים חוזרים. ראשית, רטוריקה קונספירטיבית והגזמתית: Irene Khan מאשימה את האוניברסיטאות האמריקניות בקנוניה עם הממשלה ומשווה את גואנטנמו לגולאג; Ben Saul מכנה את ארצות הברית “דיסטופיה” ו“מדינת פשע” (gangster state); Balakrishnan Rajagopal מכנה אותה “מדינה סוררת” (rogue state); Gina Romero משווה את גואנטנמו למחנה ריכוז נאצי. שנית, התקפות בלתי מידתיות ברשתות החברתיות: חשבונות ה-X של Ben Saul, Paula Gaviria ו-Margaret Satterthwaite נשלטים בידי ביקורת המכוונת נגד ארצות הברית וישראל, עם תשומת לב שיורית למשטרים הסמכותניים שהוזכרו. שלישית, עיוות המשפט הבינלאומי: Tlaleng Mofokeng מאשימה בכזב את ארצות הברית בכיבוש האיטי; Ben Saul קורא למעצר נשיא ארצות הברית ושר ההגנה Hegseth בגין “רצח המונים”; כמה מדווחים (Satterthwaite, Fakhri, Alsalem) מעוותים את מסקנות בית הדין הבינלאומי לצדק בעניין שבין דרום אפריקה לישראל. רביעית, התקפות אד-הומינם ואוצר מילים מעליב: Mofokeng מכנה את Rishi Sunak “מלוכלך” ולועגת ל-Antony Blinken; Mary Lawlor מבקשת שישלחו את Donald Trump לירח.

4.2. אובססיית דה-לגיטימציה של ישראל

מה שמוכח. שההטיה הפוליטית של בעלי המנדט מתגבשת סביב הסוגיה הישראלית בעוצמה בלתי מידתית כמותית ומובחנת איכותית בשלילת זכותה של ישראל להגנה עצמית ובהמעטה השיטתית מן הזוועות שמבצע Hamas. הדוח מגייס כאן את הגדרת האנטישמיות של ה-IHRA (International Holocaust Remembrance Alliance, הברית הבינלאומית לזכר השואה), שאומצה בידי 47 מדינות, המגדירה כאנטישמי את החלת אמות מידה כפולות על ישראל.

מאילו נתונים. במשך 30 חודשים, מ-7 באוקטובר 2023 עד 18 במרץ 2026, פרסמו ההליכים המיוחדים 148 הצהרות המכוונות נגד ישראל, יותר מכפליים מ-64 ההצהרות שהוקדשו למלחמה הרוסית באוקראינה, יותר מפי שישה מ-24 ההצהרות על מלחמת האזרחים בסודאן, והרבה מעל הסכומים הכוללים לבורמה (62) ולאתיופיה (5). הפער מתרחב עוד בהצהרות המשותפות (הנושאות משקל מוסדי מיוחד משום שהן מוצגות כעמדה הקולקטיבית של מומחי האו״ם): 106 על ישראל, לעומת 29 על רוסיה, 16 על סודאן, 14 על בורמה ו-5 על אתיופיה. ביוני 2024, 25 בעלי מנדט דרשו במשותף את ההכרה במדינת פלסטין כ“תנאי מקדים” לשלום בר-קיימא, התערבות חסרת תקדים לכל שטח שנוי במחלוקת אחר. ב-23 באוקטובר 2023, שבועיים לאחר טבח 7 באוקטובר, Margaret Satterthwaite ו-Fionnuala Ní Aoláin שלחו ליועצים המשפטיים הצבאיים הישראליים אזהרה אישית חסרת תקדים, שאין לה מקבילה לגבי רוסיה באוקראינה, טורקיה בסוריה, איראן באמצעות שלוחותיה או סודאן. בנוגע לרעב: שתים עשרה הצהרות על עזה המאשימות את ישראל ברעב מכוון, לעומת ארבע בלבד על סודאן, למרות 13 מיליון עקורים סודאנים והרעב מדרגה 5 שהוכרז בצפון דארפור כבר ביולי 2024. בנוגע לסנקציות הספורט הבינלאומיות, Ashwini K.P. בירכה ב-2023 על השתתפות הספורטאים הרוסים והבלארוסים תחת דגל ניטרלי, ולאחר מכן חתמה בספטמבר 2025 על הצהרה הקוראת להוצאת הנבחרת הישראלית מהכדורגל הבינלאומי.

4.3. הפוליטיזציה של תהליך המינוי

מה שמוכח. שהוועדה המייעצת המופקדת על סינון מוקדם של המועמדים מתפקדת כחותמת גומי להעדפות הגושים הפוליטיים האזוריים השולטים במועצה, תוך הפרת אמות המידה הפורמליות (עצמאות, חוסר פניות, יושרה אישית, אובייקטיביות) הקבועות בהחלטה 5/1 של המועצה.

מאילו נתונים. הדוח מתעד שלושה מנגנונים. ראשית, מנדטים מסוימים (ובהם זה על אמצעי הכפייה החד-צדדיים) עוצבו מלכתחילה כדי לשאת אג'נדה אנטי-מערבית, ובעלי המנדט שלהם (דיפלומט אלג'ירי לשעבר, ולאחר מכן Alena Douhan, עובדת אוניברסיטת המדינה של בלארוס) נבחרים בשל התאמתם הדוקטרינרית. שנית, במקרה של המנדט על השטחים הפלסטיניים הכבושים, מועמדת חסרת פניות שהומלצה בידי הוועדה המייעצת הודחה בלחץ המדינות הערביות והאסלאמיות לטובת מועמד ההולם את העדפותיהן. שלישית, הדוח מזכיר את פרשת 2014 שבה שגריר מרוקו, אז חבר הוועדה המייעצת, העביר למשרדו מסמך פנימי המכיל את שאלות הראיון לפני השימוע של מועמדת מרוקאית, שדורגה בראש ומונתה כדין לקבוצת העבודה על ההיעלמויות הכפויות. Amnesty International פנתה לנשיאות המועצה ב-2015; לא ננקט שום צעד, ובעלת המנדט נותרה בתפקידה למשך כל כהונתה בת שש השנים. הדוח מציין לבסוף את תמיכת הנציג הסיני בתוך הוועדה המייעצת במינויה של Irene Khan כמדווחת מיוחדת על חופש הביטוי, בחירה המתבהרת לאור האג'נדה האנטי-מערבית שבעלת המנדט פרשה לאחר מכן.

4.4. ריבוי המנדטים ודילול המושא

מה שמוכח. שמועצת זכויות האדם ריבתה את המנדטים הנושאיים (59 בסך הכל, ובהם 46 נושאיים, קרוב ל-30 % יותר מאשר עם הקמתה ב-2006) תוך שילוב זכויות כלכליות וחברתיות וזכויות המכונות מן הדור השלישי, שהן פחות הגנות על הפרט ויותר מנגנונים פוליטיים ללחץ בין-מדינתי, ומסיטות את המשאבים המוגבלים של המערכת אל הסנגור הפוליטי המכוון נגד הדמוקרטיות.

מאילו נתונים. הדוח מראה שרבים מן המנדטים הללו נישאו בידי קובה ובידי התנועה הבלתי-מזדהה, ואומצו הודות לרוב הסמכותני במועצה חרף התנגדויות הדמוקרטיות. הדוגמה המובהקת היא המנדט על הזכות למזון, שיזמה קובה ב-2000 והופקד בידי Jean Ziegler, פעיל סוציאליסטי שווייצרי הקרוב למשטר הקובני, שהפך אותו לכלי סנגור אנטי-מערבי ואנטי-ישראלי עד כדי כך שעיתונאים מסוימים זיהו אותו בטעות כמדווח על פלסטין. השלכה מבצעית: מושבי הצגת הדוחות בפני המועצה מספקים לממשלות הסמכותניות במה להסיט את תשומת הלב מהפרותיהן שלהן, בחמשן את המנגנון נגד יריביהן הפוליטיים.

4.5. שחיקת אמות המידה הראייתיות

מה שמוכח. שכללי ההתנהגות מ-2007, המחייבים את בעלי המנדט לבסס את העובדות על מידע “אובייקטיבי”, “אמין”, “מוצלב” ושמקורו ב“מקורות אמינים”, מופרים לעיתים קרובות, לטובת היגיון של הלבנה מוסדית שבו טענות שאינן מאומתות רוכשות, באמצעות שילובן במסמכי האו״ם, סמכות המגויסת לאחר מכן בפני הערכאות הבינלאומיות.

מאילו נתונים. הדוח מבסס שדוחות רבים נשענים על מסמכים מוגשים של ארגונים לא-ממשלתיים מוטים שלא הוצלבו, על מקורות אנונימיים או חסויים, ועל עדויות שלא נבחנו. הנוהג של בעלי המנדט ברשתות החברתיות הוא המאפיין הגלוי ביותר של שחיקה זו: אימוץ ללא בדיקה של האשמות ראוותניות, בעיקר כאשר המושא הוא ארצות הברית, המערב או ישראל, ללא כל בקרה מזערית על התוכן או על אמינות המאשים. השלכה במורד הזרם: ה-ECLJ זיהה כבר ב-2021 יותר מ-140 פסקי דין של בית הדין האירופי לזכויות האדם המפנים לדוחות של ההליכים המיוחדים, וכן תפוקה דומה בבית הדין הבין-אמריקני, ויוצרים אפקט של מעגליות סמכות הפוטר את התוכן מכל בקרה מאוחרת.

4.6. ההשפעה המוסדית של הנציבות העליונה

מה שמוכח. שה-OHCHR, האמורה לספק תמיכת מזכירות לבעלי מנדט עצמאיים רשמית, מפעילה למעשה השפעה ניכרת על בחירת המדינות לביקור, על הפצת ההודעות לעיתונות ועל כתיבת הדוחות, דבר הסותר את הנרטיב המוסדי של עצמאות המנדטים.

מאילו נתונים. הדוח מצטט את מחקר Limon-Piccone (Universal Rights Group, 2014) המונה את עדותם של כמה בעלי מנדט המודים ש“ל-OHCHR יש השפעה רבה, ואף שליטה, על המדינות שיש לבקר ואלה שאין לבקר”, וכן על “העיתוי וכדאיות פרסום ההודעות לעיתונות”. מחקר ה-ECLJ מ-2021 מדווח שבעלי מנדט מסוימים מתלוננים על בקרת יתר שנועדה להפוך את הדוחות למקובלים יותר על מדינות חברות מסוימות. יתר על כן, ה-OHCHR מנכה 20 % מהתרומות המיועדות בגין הוצאות המזכירות, דבר המוביל מומחים מסוימים לחפש מימונים מחוץ למערכת האו״ם, ומחמיר את האטימות הכוללת.

4.7. המימון המיועד והשפעת התורמים

מה שמוכח. שהשימוש בתרומות החוץ-תקציביות המיועדות (הקרויות earmarked funding, קרי תרומות המוקצות למנדט מסוים ולא למעטפה הכללית של המועצה) יוצר יישור הדרגתי של אג'נדות בעלי המנדט עם עדיפויות התורמים, בסתירה ישירה לאזהרות של החלטה 16/21 (2011) של המועצה ושל ועדת רואי החשבון של האומות המאוחדות.

מאילו נתונים. לפי דוח ה-Government Accountability Office האמריקני (פברואר 2025), בין 2015 ל-2023 העבירה Ford Foundation יותר מ-6 מיליון דולר לכמה בעלי מנדט, ו-Open Society Foundations כ-3 מיליון דולר. שני הארגונים מציגים בגלוי אג'נדות פוליטיות. Open Society הודתה בפומבי שתרומה משנת 2017 למרכז פמיניסטי ב-Rutgers University נועדה להשפיע על בחירת הנושא של הדוח השנתי של מדווחת מיוחדת, והצליחה בכך. משרדו של Ben Saul (מאבק בטרור) קיבל 150 000 דולר מסין בשנה אחת בלבד. המנדט של Alena Douhan (אמצעי כפייה חד-צדדיים) קיבל יותר מ-1,3 מיליון דולר מרוסיה, מסין ומקטאר. א-סימטריה בייעוד: בין 2015 ל-2023 קיבלה קבוצת העבודה על התאגידים הרב-לאומיים כ-4 מיליון דולר בכספים מיועדים, ואילו המנדט על העקורים הפנימיים לא קיבל דבר. מחקר ה-ECLJ מתעד, באמצעות ראיונות עם בעלי מנדט בין 2015 ל-2019, שמנגנונים אלה משפיעים אכן על בחירת העדיפויות הנושאיות, המדינות לביקור וביצוע המנדטים עצמו.

4.8. הגירעון בשקיפות הפיננסית

מה שמוכח. שחובות הגילוי של המימונים החוץ-תקציביים, שהונהגו רק ב-2015 על בסיס התנדבותי באמצעות ה-Annual Facts & Figures Reports, נותרות חלקיות ומיושמות באופן בלתי אחיד, ומסתירות ניגודי עניינים ניכרים.

מאילו נתונים. הדוח מתעד את המקרה המובהק של Francesca Albanese, מדווחת מיוחדת על השטחים הפלסטיניים הכבושים. ביקורה מנובמבר 2023 באוסטרליה ובניו זילנד מומן חלקית בידי האו״ם עבור הטיסות הבינלאומיות; לעומת זאת, מקורות המימון של התחבורה הפנימית, הלינה והארוחות מעולם לא נחשפו. UN Watch תיעד שקבוצות פרו-פלסטיניות מוטות טענו בפומבי לחסות על הנסיעה, מבלי שמידע זה יופיע בדוח המשימה הרשמי או בהצהרת האינטרסים של בעלת המנדט. באופן רחב יותר, לא ניתן שום דין וחשבון על השימוש במאות אלפי הדולרים ששילמו ממשלות (סין, קטאר, רוסיה) או קרנות בעלות אג'נדה פוליטית מפורשת.

4.9. כשל מנגנוני האחריותיות

מה שמוכח. שהמנגנונים שנועדו להטיל סנקציות על הפרות כללי ההתנהגות אינם תפקודיים מבחינה מבנית, דבר היוצר משטר של חוסר אחריות בפועל המאפשר לבעלי המנדט לפרסם הצהרות משמיצות או דוחות המבוססים על טענות שאינן מאומתות ללא כל השלכה מקצועית.

מאילו נתונים. כאשר UN Watch פנה שוב ושוב לנשיא מועצת זכויות האדם בעניין ליקויים שיוחסו ל-Francesca Albanese, סירב זה לפעול והעביר את העניין לועדת התיאום, גוף המורכב מעמיתי בעלי המנדט ואשר סמכויותיו מוגבלות במפורש, במנדט שלו עצמו, ל“חיזוק והקלת עבודתם של בעלי המנדט”. לוועדה אין כל סמכות משמעתית והיא מתפקדת, לפי המחברים, כ“איגוד סנגור עבור ההליכים המיוחדים, ההפך הגמור מחוקר או משופט”. יושבת הראש הקודמת של הוועדה עצמה נמצאה אשמה ב“התנהלות בלתי מקצועית” בידי רשות הרגולציה הבריאותית הדרום-אפריקנית בשל אמירות פוגעניות ברשתות החברתיות.

5. מסקנות המחברים

המחברים מסיקים ששילוב תשעת הכשלים המתועדים מהווה “עיוות מערכתי” של המנגנון, ההופך לאשליה כל ניסיון לרפורמה פנימית כל עוד הרכב המועצה נותר ברובו לא-דמוקרטי. הם מנסחים שש עשרה המלצות מבצעיות המקובצות בארבע רובריקות.

לגיטימיות

• קואליציית אחריותיות מקבילה. הדמוקרטיות מקימות גוש מתואם המופקד על הערכה פומבית של המדווחים המיוחדים ועל פרסום דירוגים קולקטיביים.
• סקירה ממצה של המנדטים. ביטול המנדטים הכפולים, החורגים מסמכות המועצה או הפוגעים בהגנה על הפרט.
• רפורמה בהליך הבחירה. הקמה, בידי הדמוקרטיות, של מנגנון חיצוני לסינון מועמדים (vetting) הבלתי תלוי בוועדה המייעצת של האו״ם.

מימון והשפעה

• איסור על מימון מיועד חיצוני. כל מימון חוץ-תקציבי מיועד (ישיר או עקיף, במזומן או בעין, לרבות כוח אדם או מתנדבים) ייאסר. ריכוז בתקציב הרגיל של האו״ם.
• איסור על נסיעות ואירוח ממומנים. אין לקבל כל טובת הנאה בעין מצד ממשלות, ארגונים לא-ממשלתיים, מוסדות אקדמיים או קבוצות סנגור.
• שקיפות ביניים. גילוי פומבי מפורט של כל תמיכה חיצונית (זהות התורמים, סכומים, מטרות, תנאים, פירוט ההוצאות).
• גילוי הרכב הצוותים. פרסום ממצה של הרכב הצוותים, שכירי האו״ם כמתנדבים.

אמות מידה והתנהלות

• חיזוק אמות המידה הראייתיות. ה-OHCHR מיישם ואוכף דרישות מתודולוגיות מפורשות, הכפופות לפיקוח חיצוני עצמאי.
• איסור על הצהרות ברשתות החברתיות. השימוש ב-X ובפלטפורמות אחרות ייאסר על בעלי המנדט; ההצהרות הקודמות המופיעות בהן ייחשבו בידי הדמוקרטיות כמדדים לשיפוט מקצועי פגום.

אחריותיות והשלכות

• מנגנון בחינה חיצוני ועצמאי. ביקורת על הדוחות, חקירת ליקויים מקצועיים, פרסום שיטתי של המסקנות, מחוץ לוועדת התיאום.
• מניעת במה מבעלי מנדט פגומים. ללא הזמנה, ללא ציטוט רשמי, ללא הגברה מצד הממשלות והפרלמנטים.
• מנגנונים לאומיים לסינון (vetting) ולהפרכה. בחינה והפרכה פורמלית של הדוחות הלקויים בידי משרדי החוץ.
• ערעור בפני הערכאות הבינלאומיות. כאשר דוחות פגומים מצוטטים בפני בית הדין הבינלאומי לצדק או בית הדין הפלילי הבינלאומי, ערעור פורמלי על קבילותם ועל כוחם הראייתי.
• מאגר מידע ציבורי של הטיות וליקויים. מאגר מרכזי המתעד הצהרות, השתייכויות, מימונים וכשלים מתודולוגיים.
• השלכות דיפלומטיות ממוקדות. הגבלות ויזה, הורדות דרג דיפלומטיות, נזיפות פורמליות בגין ליקויים חמורים, ובפרט במקרה של הסתה לאלימות.
• הפניה מחדש אל מנגנונים אמינים. בהיעדר רפורמה, העברה הדרגתית של התמיכה הפוליטית והפיננסית אל מנגנוני ה-OSCE ואל הוועדה הבין-אמריקנית לזכויות האדם.

Dr Florence Bergeaud-Blackler
אנתרופולוגית, חוקרת ב-CNRS (HDR)
נשיאה-מייסדת של CERIF - המרכז האירופי למחקר ומידע על האחים המוסלמים
cerif.eu