נקודות מפתח
- הדוח הראשון בסדרה שהכריזה עליה Policy Exchange, המוקדשת לאובייקט פוליטי בעל שם חדש: ה“איסלאמו-פופוליזם”. הוא מתעד, באמצעות סקר, את התנתקות ציבור הבוחרים המוסלמי המרוכז גאוגרפית, ואת פער עמדותיו מול אלה של האוכלוסייה הבריטית הכללית.
- התמוטטות ההצבעה המוסלמית ל-Labour באזורים הנחקרים: 41 % ביולי 2024, 33 % באפריל 2026. הירוקים (27 %) והעצמאים תומכי-עזה (14 %) הם הנהנים העיקריים מכך. הצבעה טקטית אנטי-Labour רחבה מאוד: 60 % שוקלים להצביע לעצמאי תומך-עזה.
- פערים ניכרים מול האוכלוסייה הכללית בנוגע לחירויות היסוד: 52 % תומכים בהפללת תמונות של מוחמד (17 % באוכלוסייה הכללית); 24 % רואים באלימות תגובה לגיטימית לשריפת קוראן (10 % באוכלוסייה הכללית).
- אנטישמיות מבנית ואהדה מדאיגה כלפי ארגוני טרור אסורים: 42 עד 45 % סבורים שליהודים יש כוח רב מדי על הבנקים, הפרלמנט והתקשורת; ל-25 % יש עמדה אוהדת כלפי Hamas, ל-23 % כלפי IRGC האיראני, ל-16 % כלפי Daech, ל-15 % כלפי Al-Qaïda.
1. הצגת המסמך והמחברים
- פרסום. Policy Exchange, וסטמינסטר, 2026 (ISBN 978-1-918832-00-6).
- מיקום. הראשון בסדרה מתוכננת על ה“איסלאמו-פופוליזם”.
- ההגדרה שנתנו המחברים. תנועה פופוליסטית בקרב ארבעת מיליוני המוסלמים הבריטים, המאופיינת בהסטת ההצבעה אל מועמדים “הנכונים להשמיע פנייה עדתית” (עצמאים תומכי-עזה, המפלגה הירוקה, Your Party). כלים ארגוניים משלה: The Muslim Vote (TMV) ו-Vote Palestine, שמטרתם “להעניש” את Labour ואת השמרנים.
- מחברים. Rakib Ehsan (Senior Fellow, חוקר ממוצא מוסלמי בנגלדשי, הגירה ואינטגרציה); Andrew Gilligan (Senior Fellow, יועץ לשעבר של ראש הממשלה 2019-2022, שותף לכתיבת A False Compromise - תקציר CERIF 2026/05); Paul Stott (Security and Extremism, Policy Exchange).
2. מתודולוגיית הסקר
- מבצע הסקר. JL Partners (חבר ב-British Polling Council), עבור Policy Exchange. שני סקרים מקוונים בו-זמנית, אפריל 2026.
- מדגם מוסלמי. 1 006 מבוגרים, 16-27 באפריל 2026. גיוס לא-ארצי, בלעדית באזורים בעלי ריכוז מוסלמי גבוה: לונדון רבתי, West Midlands, מנצ'סטר רבתי, West Yorkshire, ובנוסף כמה רשויות מקומיות ב-Lancashire, ב-South Yorkshire וב-Merseyside.
- מדגם כללי. 1 025 מבוגרים בריטים, 16-21 באפריל 2026, מייצג ארצית.
- טעויות דגימה ומשקולות. 3,1 % לשני המדגמים. מכסות לפי מגדר, גיל, אזור, אתניות, השכלה, הצבעת 2024, קשב פוליטי.
- תפקיד המערך. השוואה שיטתית: כל נתון נקרא כפער, לא כאפיון מוחלט.
3. התזה המרכזית
הדוח מבקש לבסס, באמצעות מערך סקרים השוואתי, כי קיימת בבריטניה הגדולה תנועה פוליטית נבדלת, המכונה איסלאמו-פופוליסטית, המובנית סביב פנייה עדתית-דתית, בעלת כלים ארגוניים משלה (The Muslim Vote, Vote Palestine), המסוגלת לגיוס טקטי בהיקף גדול, ונושאת בכמה נושאי יסוד עמדות רחוקות מאוד מאלה של האוכלוסייה הבריטית הכללית. התזה המשתמעת אך המכרעת של המערך היא שהשוואה קפדנית עם מדגם של האוכלוסייה הכללית, שנחקר באותם תנאים, מפרקת את הטענה שלפיה עצם הצגת ההבדלים הללו נובעת מעמדה איסלאמופובית.
4. ההוכחות של הדוח
| משפחה נושאית | הוכחה | פערים עיקריים (מוסלמים באזורים הנחקרים / אוכלוסייה כללית) |
|---|---|---|
| 1. Comportement électoral | a) Effondrement Labour | Vote travailliste musulman : 41 % (juillet 2024) puis 33 % (avril 2026) ; Verts : 18 % puis 27 % ; indépendants pro-Gaza : 14 % (29 % chez les 18-24 ans) |
| b) הצבעה טקטית אנטי-Labour | Prêts à voter pour un indépendant pro-Gaza afin de faire perdre : Labour 60 %, Conservateurs 57 %, Reform UK 55 % | |
| c) הונאת בחירות אפשרית | Bulletin remis à un tiers : 9 % / 4 % ; vote postal collecté par un militant : 14 % / 8 % (illégal depuis l'Elections Act 2022) | |
| 2. Identité et agenda | d) Primauté du religieux | Identité religieuse classée en premier : 63 % / 12 % (75 % chez les fidèles assidus) ; identité britannique en premier : 12 % / 43 % ; mais 74 % la jugent importante (hiérarchisation, non rejet) |
| e) עזה-מרכזיות | Israël-Gaza dans le top 3 du vote : 25 % / 5 % (43 % chez les 18-24 ans) ; hausse d'impôt d'un penny par livre pour Gaza : 59 % / 20 % ; bannir la tech israélienne du NHS : 48 % / 18 % ; islamophobie dans le top 3 : 22 % / 2 % | |
| 3. Valeurs publiques | f) Liberté d'expression | Pénaliser les images de Mahomet : 52 % / 17 % ; pénaliser le brûlage de livres saints : 63 % / 37 % ; violence légitime en cas d'offense au sacré : 24 % / 10 % ; jamais légitime : 48 % / 63 % |
| g) נורמות המרחב הציבורי | Cadre théologique invoqué : ikhtilat, fitnah, zina, najis ; encourager la séparation des sexes : 32 % / 17 % ; bannir les chiens des espaces publics : 27 % / 19 % (forte opposition en population générale : 55 %) | |
| 4. Hostilités | h.1) Antisémitisme | Cote nette de favorabilité des juifs : +5 / +25 ; « trop de pouvoir » : banques 42 % / 18 %, Parlement 39 % / 17 %, médias 45 % / 19 %, armement 43 % / 17 % ; 50 % chez les diplômés du supérieur (médias) |
| h.2) ארגוני טרור אסורים | Opinion favorable : Hamas 25 %, IRGC 23 %, Hezbollah 17 %, Houthis 20 %, Daech 16 %, Al-Qaïda 15 %, Al-Shabaab 15 %, Talibans afghans 14 % ; IRGC en cote nette positive (+4) ; niveaux qualifiés de « préoccupants » par les auteurs |
אופן הקריאה: כל הנתונים מעמידים את המוסלמים באזורים הנחקרים (המספר הראשון) מול האוכלוסייה הבריטית הכללית (המספר השני). מקור: Policy Exchange / JL Partners, סקרים אפריל 2026, n = 1 006 / 1 025.
הדוח מפרק שמונה הוכחות עיקריות, המקובצות בארבע משפחות נושאיות (ראו התרשים לעיל). לכל אחת מהן מצוין תחילה מה המחברים מבקשים לבסס, אחר כך הנתונים המגויסים, ולבסוף הניתוח שהטקסט מציע.
a) התמוטטות התמיכה המוסלמית ב-Labour מחריפה מאז 2024
מה שמוכח. השבר בין חלק משמעותי מציבור הבוחרים המוסלמי המרוכז לבין מפלגת Labour, שכבר החל בבחירות הכלליות של יולי 2024, נמשך ומתעצם באביב 2026.
הנתונים. מבין המשיבים המוסלמים באזורים הנחקרים שהצביעו ביולי 2024, 41 % הצביעו Labour - נתון שכבר צנח בצורה דרמטית, מדגישים המחברים, לעומת הרמות “הגבוהות באופן חריג” של עידן Corbyn. באפריל 2026, כוונת ההצבעה ל-Labour עומדת על 33 % בלבד, שמונה נקודות פחות בתוך פחות משנתיים. באותה תקופה, המפלגה הירוקה (בהנהגת Zack Polanski) עולה מ-18 % ל-27 %. המועמדים העצמאים תומכי-עזה נותרים על 14 %. השמרנים מתקדמים מעט (מ-6 % ל-9 %), Reform UK עולה מ-3 % ל-5 %.
ניתוח. הירוקים מופיעים כנהנים הארציים העיקריים מהתמוטטות התמיכה ב-Labour בקרב ציבור בוחרים זה. הדוח מדגיש בנוסף פער בין-דורי: בקרב המוסלמים באזורים הנחקרים בני 18 עד 24, העצמאים תומכי-עזה מגיעים לכמעט שלושה בוחרים מכל עשרה ומהווים את הבחירה הראשונה של קבוצת גיל זו. הצעירים המוסלמים, ובמיוחד בעלי התארים האקדמיים, הם בעלי הסבירות הנמוכה ביותר להצביע Labour.
b) דחיית Labour מתבטאת בנכונות רחבה מאוד להצבעה טקטית
מה שמוכח. מעבר לכוונות ההצבעה הגולמיות, היקף הנכונות להצביע טקטית נגד Labour הוא שחושף את עומק הדחייה.
הנתונים. 60 % מהמוסלמים שנשאלו ישקלו להצביע למועמד עצמאי שעמדתו המרכזית תהיה “לתמוך בעזה ולהתנגד לישראל”, אך ורק כדי למנוע ממועמד של Labour לנצח מקומית. כדי להכשיל את השמרנים, הנתון יורד ל-57 %. כדי להכשיל את Reform UK, ל-55 %. עבור המפלגה הירוקה: 49 % ישקלו הצבעה טקטית נגד Labour, 48 % נגד השמרנים, 48 % נגד Reform UK.
ניתוח. השקילות כמעט-מלאה של הנתונים עבור Labour, השמרנים ו-Reform UK מובילה את המחברים למסקנה בולטת: Labour כיום בלתי-פופולרית באותה מידה, ואף יותר, מהמפלגות הנתפסות מסורתית כעוינות למוסלמים. ההצבעה הטקטית האנטי-Labour מתחרה בעוצמתה בהצבעה הטקטית האנטי-Reform.
c) סימנים של הונאת בחירות אפשרית, נוכחים באופן לא-פרופורציונלי
מה שמוכח. שלושה נהגים הקשורים בהונאת בחירות או בפגיעות בעצמאות ההצבעה מדווחים באופן לא-פרופורציונלי בידי המשיבים המוסלמים באזורים הנחקרים.
הנתונים. 9 % מהמוסלמים שנשאלו מדווחים כי מסרו את פתק ההצבעה הריק שלהם לצד שלישי, לעומת 4 % באוכלוסייה הכללית (כלומר, כפול). 14 % מדווחים כי ראו את הצבעתם בדואר נאספת בידי מועמד, פעיל או אקטיביסט פוליטי, לעומת 8 % באוכלוסייה הכללית - נוהג שנאסר על פי חוק, ה-Elections Act של 2022. 16 % מדווחים כי קיבלו עלון בחירות שנוסח בשפה שאינה אנגלית, לעומת 10 % באוכלוסייה הכללית.
ניתוח. המחברים מנסחים תצפית טעונה פוליטית: “החששות הקודמים בסוגיה זו נדחו כצורה של גזענות או של איסלאמופוביה”. ואולם הנתונים המוצגים כאן מרמזים שהונאת הבחירות האפשרית היא “באופן לא-פרופורציונלי בעיה בקהילות המוסלמיות המופרדות יחסית”. הרצף הכרונולוגי חשוב: מנגנון הנטרול הפוליטי, באמצעות האשמה באיסלאמופוביה, קדם להפקת הנתונים הסותרים אותו.
d) בכורת הזהות הדתית על פני הזהות הלאומית הבריטית
מה שמוכח. הזהות הדתית תופסת מקום היררכי ראשון במבנה הזהות של המוסלמים באזורים הנחקרים, מעל הזהות הלאומית הבריטית.
הנתונים. כאשר הנשאלים מתבקשים לדרג לפי סדר חשיבות את זהויותיהם - הדתית, האתנית, הלאומית הבריטית והמקומית - 63 % מהמוסלמים באזורים הנחקרים מציבים את הזהות הדתית במקום הראשון (75 % בקרב אלה הפוקדים את המסגד יותר מפעם בשבוע, לבד מאירועים מיוחדים). באוכלוסייה הכללית, רק 12 % עושים כן, לעומת 43 % המציבים בראש את הזהות הלאומית הבריטית. מנגד, רק 12 % מהמוסלמים באזורים הנחקרים מציבים את הזהות הבריטית במקום הראשון. אך 74 % מהם אומרים שהזהות הבריטית “חשובה” להם אישית בכל זאת (38 % “חשובה מאוד”, 37 % “חשובה למדי”).
ניתוח. הדוח מקפיד להימנע מקריאה קריקטורית: אין מדובר בדחייה חזיתית של הזהות הבריטית, אלא בהיררכיה שבה הדתי תופס את המקום הראשון. הדוח מאפיין את האוכלוסייה הכללית כמחולנת במהירות, ופער מבני זה - רוב מוסלמי המדרג את הדתי בראש מול רוב כללי הממזער אותו - הוא הממצא המרכזי.
e) ה“עזה-מרכזיות” של הדאגות הבחירתיות
מה שמוכח. סוגיית ישראל-עזה תופסת מקום חריג בסדר עדיפויות ההצבעה של המוסלמים באזורים הנחקרים, שונה איכותית מזה שהיא תופסת באוכלוסייה הכללית.
הנתונים. כאשר נשאלו על שלוש הסוגיות המכריעות ביותר להצבעתם בבחירות המקומיות של אפריל 2026 - הוצעו עשרים נושאים - 25 % מהמוסלמים באזורים הנחקרים בוחרים בישראל-עזה, הסוגיה השנייה אחרי יוקר המחיה, לפני הכלכלה (21 %), הדיור (20 %), הבריאות (19 %), הפשיעה (13 %) והחינוך (12 %). הנתון עולה ל-43 % בקרב בני 18-24. באוכלוסייה הכללית, רק 5 % מציבים את ישראל-עזה בין שלוש עדיפויותיהם. האיסלאמופוביה והעוינות האנטי-מוסלמית (נושא הדוח הקודם A False Compromise) מוזכרות בידי 22 % מהמוסלמים באזורים הנחקרים (24 % בקרב בני 18-24), לעומת 2 % באוכלוסייה הכללית. בנוגע למדיניות קונקרטית: 59 % מהמוסלמים באזורים הנחקרים תומכים בהעלאה של פני אחד לכל לירה שטרלינג במס ההכנסה, למימון קרן ממשלתית ייעודית לשיקום עזה (20 % באוכלוסייה הכללית); 48 % תומכים באיסור על כל טכנולוגיה ישראלית בתוך ה-National Health Service (18 % באוכלוסייה הכללית).
ניתוח. הפער אינו כמותי בלבד (אחד מארבעה מול אחד מעשרים). הוא איכותי: ישראל-עזה היא, עבור אוכלוסייה זו, גורם מכריע בהצבעה המקומית - אף שמדובר בסוגיה של מדיניות חוץ. סדר היום הפוליטי נבדל אפוא משאר המדינה בעצם מבנהו, לא רק בעוצמתו.
f) שבר בעצם עקרונות חופש הביטוי
מה שמוכח. בשאלות של חילול הקודש ושל אלימות בעלת מניע דתי, המחברים מבססים כי “חלק גדול מהאוכלוסייה הכללית חלוק ביסודו על רוב המוסלמים הבריטים המתגוררים באזורים הנחקרים”. הדוח מציב במפורש את השאלה: “האם הערכים הליברליים-דמוקרטיים [של הממלכה המאוחדת], ובמיוחד מסורות חופש הביטוי שלה, ישרדו מול המחשבה האיסלאמית האסרטיבית בקרב אוכלוסייה מוסלמית ההולכת וגדלה בהתמדה?”
הנתונים. 52 % מהמוסלמים באזורים הנחקרים תומכים בהפללת ההפקה או ההצגה הפומבית של תמונות המתארות את הנביא מוחמד, לעומת 17 % באוכלוסייה הכללית; 36 % “תומכים בחוזקה” בהפללה זו לעומת 8 % באוכלוסייה הכללית. 63 % תומכים בהפללת שריפת ספרי קודש (הביבליה והקוראן בכללם) במרחב הציבורי, לעומת 37 % באוכלוסייה הכללית; 50 % “תומכים בחוזקה” בהפללה זו לעומת 19 %. 24 % סבורים שאלימות יכולה להיות תגובה לגיטימית כלפי מי ששורף קוראן או מפיק תמונה של מוחמד, לעומת 10 % באוכלוסייה הכללית; רק 48 % מהמוסלמים סבורים שאלימות לעולם אינה יכולה להיות תגובה לגיטימית, לעומת 63 % באוכלוסייה הכללית.
ניתוח. הנתון של 24 % מהווה את המדד הכמותי המרכזי של חלק זה. הוא אינו מודד כוונה לעבור לפעולה, אלא הענקת לגיטימציה תיאורטית לאלימות במקרה של פגיעה בקדוש. הפער בנקודה זו - מוסלמי אחד מארבעה באזורים הנחקרים מול אחד מעשרה באוכלוסייה הכללית - הוא, בכלכלת הדוח, מה שמצדיק את כותרת המשנה Views of Concern.
g) דרישה ממשית לעיצוב מחדש של נורמות המרחב הציבורי
מה שמוכח. הפערים שנמדדו בנוגע להפרדה בין המינים ולמקומם של הכלבים במרחב הציבורי חושפים דרישה חברתית להתאמת הנורמות המשותפות לציוויים דתיים מסוימים.
הנתונים. הדוח מבהיר תחילה את המסגרת התיאולוגית: ikhtilat (עירוב בלתי-מוסדר של גברים ונשים שאינם קרובי משפחה, הנחשב אסור לשם שמירה על הצניעות), fitnah (פיתוי), zina (חטא מיני), najis (טומאה טקסית, המיוחסת בין היתר לרוק ולפרוותם הרטובה של הכלבים). על בסיס זה: 32 % מהמוסלמים באזורים הנחקרים תומכים בעידוד מובהק יותר של הפרדה בין המינים במרחב הציבורי, לעומת 17 % באוכלוסייה הכללית; רק 14 % מתנגדים לכך בחוזקה, לעומת 50 % באוכלוסייה הכללית. בנוגע לכלבים: 27 % מהמוסלמים באזורים הנחקרים תומכים באיסורם ברוב המרחבים הציבוריים הפתוחים, לעומת 19 % באוכלוסייה הכללית; מנגד, 32 % מתנגדים לכך, לעומת 55 % באוכלוסייה הכללית (מהם 34 % “בחוזקה”).
ניתוח. המחברים מדגישים: תוצאות אלה אינן נוגעות להעדפות אישיות פרטיות, אלא לעמדות בנוגע לעיצוב המרחב הציבורי המשותף. השאלות שנשאלו נגעו במפורש ל“עידוד” ההפרדה בין המינים ול“איסור” הכלבים במרחב הציבורי הפתוח.
h) אנטישמיות מבנית ואהדה כלפי ארגוני טרור אסורים
מה שמוכח. שני ממצאים מתכנסים: אנטישמיות מדידה ומובנית, בולטת יותר בקרב בעלי השכלה גבוהה; ורמות מדאיגות של אהדה כלפי ארגונים האסורים בידי Home Office הבריטי.
הנתונים - בנוגע לאנטישמיות. הציון הנקי של אהדה כלפי היהודים עומד על +5 בקרב המוסלמים באזורים הנחקרים (26 % אוהדים, 21 % שוללים), לעומת +25 באוכלוסייה הכללית (36 % אוהדים, 11 % שוללים). זהו הפער הרחב ביותר מבין כל הקבוצות הדתיות שנמדדו. בנוגע לתפיסת ה“כוח המופרז” של היהודים (מוסלמים / אוכלוסייה כללית): מערכת הבנקאות 42 % / 18 %; הפרלמנט הבריטי 39 % / 17 %; התקשורת 45 % / 19 %; תעשיית התרופות 31 % / 13 %; תעשיית הבידור והמוזיקה 34 % / 12 %; תעשיית הנשק 43 % / 17 %; מערכת המשפט 36 % / 15 %. נתון שבודדו המחברים: 50 % מהמוסלמים בעלי השכלה גבוהה סבורים שליהודים יש כוח רב מדי על התקשורת.
הנתונים - בנוגע לארגוני הטרור. Hamas: 25 % עמדה אוהדת לעומת 28 % שוללת. משמרות המהפכה האיסלאמית של איראן (IRGC): 23 % / 20 %, כלומר ציון נקי חיובי של +4. Hezbollah: 17 % / 29 %. Houthis: 20 % / 22 %. המדינה האיסלאמית (Daech): 16 % / 45 %. Al-Qaïda: 15 % / 43 %. Al-Shabaab: 15 % / 26 %. הטליבאן האפגני: 14 % / 42 %.
ניתוח. המחברים מכנים רמות אלה מדאיגות. שתי נקודות ראויות להדגשה. ראשית, הניגוד בין רמת האנטישמיות לבין האהדה החיובית יחסית כלפי האתאיסטים (ציון נקי +19): במילים אחרות, האנטישמיות אינה נובעת מדחייה כללית של השונות הדתית אלא מכוונת ספציפית ליהודים. שנית, האהדה - מיעוטית אך בולטת - כלפי Hamas (25 %), IRGC (23 %), Daech (16 %), Al-Qaïda (15 %) או הטליבאן האפגני (14 %), כולם אסורים בידי Home Office הבריטי.
5. שלוש פעולות מתודולוגיות הניתנות ליישום
מעבר לתוכן, הדוח מציע שלושה לקחים מתודולוגיים שעבודתנו שלנו יכולה לאמץ.
ראשית, המיקוד הגאוגרפי באזורים בולטים מבחינה בחירתית במקום מדגם ארצי מייצג. גישה זו, המוצהרת במפורש כלא-מייצגת, מאפשרת למקד את האוכלוסייה שבה האיסלאמו-פופוליזם מבקש לגייס, ומונעת את דילול הפערים בממוצע הארצי. במקרה הצרפתי, סקר דומה על מחוזות בחירה ממוקדים - שעבודותינו האיכותניות כבר זיהו - יניב ככל הנראה נתונים דומים.
שנית, ההשוואה השיטתית עם מדגם של האוכלוסייה הכללית שנחקר בו-זמנית בידי אותו מכון, באותן שיטות ובאותו ניסוח שאלות. סקר כפול זה הופך כל נתון גולמי לפער מדוד, מה שמפרק את ההאשמה בהכפשה: הדוח אינו מאפיין את דעות המוסלמים באופן מוחלט, אלא את מרחקן או קרבתן לדעת הקהל הבריטית הכללית.
שלישית, הפילוח לפי גיל ולפי רמת השכלה, החושף תוצאות שההנחות הרווחות אינן מאפשרות לצפות: בכמה מדדים (הצבעה לעצמאים, אנטישמיות, מקום הדתי), הצעירים המוסלמים באזורים הנחקרים (בני 18-24) ובעלי התארים האקדמיים מתגלים כמוקצנים יותר ממבוגריהם ומחסרי-התארים, ולא להפך.
6. תרומות אפשריות לעבודתנו
עבור קורפוס CERIF והכנס של 10 ביוני, דוח זה מציע כמה תועלות ישירות.
מדובר במסמך הכמותי הראשון המבסס את קיומו של איסלאמו-פופוליזם בריטי נבדל מהפופוליזם הקלאסי, בעל כלים ארגוניים מזוהים (The Muslim Vote, Vote Palestine), גאוגרפיות בחירה מזוהות ורפרטואר פוליטי מובנה (הצבעה טקטית אנטי-Labour). קטגוריזציה זו, בטיפול זהיר, ניתנת להשוואה מועילה עם התופעות הנצפות בצרפת ובבלגיה דוברת-הצרפתית, במסגרת הפרק ההשוואתי שאנו מכינים.
הנתונים ניתנים לשימוש ישיר בוועדה פרלמנטרית כדי לבסס אמפירית תובנות איכותניות שהיו עד כה שנויות במחלוקת - ובמיוחד בנוגע להפללת חילול הקודש, להענקת לגיטימציה לאלימות במקרה של פגיעה בקדוש, להפרדה בין המינים במרחב הציבורי ולאנטישמיות.
הפתיחות המפורשת של המחברים לקריאה כיתתית של המועמדויות המוסלמיות - הם מציינים שהמילה sectarian מוחלת על מסעות אלה בתגובת-רפלקס כמעט של האשמה בגזענות או באיסלאמופוביה, ומציבים את השאלה אם האשמת-הרפלקס הזו מבוססת כשלעצמה - מצטרפת לניתוחים שלנו על תפקיד הנטרול הפוליטי של ההאשמה באיסלאמופוביה. זהו חיזוק מועיל לטיעונים שכבר פיתחנו.
לבסוף, הממצא האמפירי של השפעת תואר/הקצנה, הנמדד כאן באופן מספרי, סותר הנחה עדיין רווחת בצרפת שלפיה ההשקעה החינוכית די בה כדי להוליד הטמעה בערכי הרפובליקה.
7. מסקנות המחברים
- תנועה מובנית. “בריטניה הגדולה ניצבת מול תנועה פופוליסטית גוברת בקרב ארבעת מיליוני המוסלמים שלה” - תופעה נבדלת מהפופוליזם הימני והשמאלי, בעלת כלים ארגוניים משלה.
- דימום התמיכה ב-Labour מאושש. Labour מאבדת בהיקף גדול ולאורך זמן תמיכה בחירתית מוסלמית, בעיקר לטובת הירוקים והעצמאים תומכי-עזה. Reform UK נותרת שולית בקרב ציבור בוחרים זה (5 %).
- התמצאות סביב עזה. המוסלמים באזורים הנחקרים “ממוקדי-עזה”: סוגיית ישראל-עזה מבנה את סדר עדיפויות ההצבעה שלהם עד כדי הקדמת בריאות, דיור ופשיעה.
- שבר בערכים הליברליים. “אחת השאלות הדוחקות ביותר של בריטניה הגדולה המודרנית היא האם ערכיה הליברליים-דמוקרטיים - ובמיוחד מסורות חופש הביטוי שלה - ישרדו מול המחשבה האיסלאמית האסרטיבית בקרב אוכלוסייה מוסלמית ההולכת וגדלה בהתמדה.”
- אנטישמיות וארגוני טרור. רמות גבוהות של אנטישמיות ורמות המכונות “מדאיגות” של אהדה כלפי ארגונים האסורים בידי Home Office.
- הונאת בחירות. החששות הקודמים, שנדחו כ“גזענות” או “איסלאמופוביה”, מתבררים כעת כמבוססים: ההונאה האפשרית היא, באופן לא-פרופורציונלי, בעיה בקהילות המוסלמיות המופרדות יחסית.
- שאלה כיתתית פתוחה. הכינוי “כיתתי” המוחל על המועמדויות המוסלמיות מעורר תגובת-רפלקס של האשמה בגזענות; המחברים מציבים את השאלה במונחים פתוחים: “האם זה באמת כך?”
- סוגיה של לכידות לאומית. “שאלות אלה יסודיות ללכידותה העתידית של הממלכה המאוחדת.” תוכנית Policy Exchange מכריזה על דוחות, סקרים ותרגילי קבוצות מיקוד נוספים.
Dr Florence Bergeaud-Blackler
אנתרופולוגית, חוקרת ב-CNRS (HDR)
נשיאה-מייסדת של CERIF - המרכז האירופי למחקר ומידע על האחים המוסלמים
cerif.eu